(א) אין מברכים על מצות עמידה מפני הרב. כ״כ המאירי
במגילה כא: ד״ה כבר בארנו.
האם צריך לעמוד בפני יניק וחכים. הב״י בריש הסימן, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהיראים בסי׳ רלג אות ה, כתב דהלכה כרבי יוסי הגלילי דצריך לעמוד מפניו, וכ״כ סמ״ג בעשה יג, ומאידך שבולי הלקט בשבולת מג, כתב דהלכה כרבנן דאין צריך לעמוד, וכ״כ ריא״ז בקידושין א,ח,יט. יניק וחכים אין הכוונה נער אלא כל שאינו זקן קרי ליה יניק.
לסוברים דצריך לעמוד בפני יניק וחכים האם הוא דאורייתא. הטוש״ע בסעיף א, כתבו דמצות עשה לקום מפניו ואפי׳ אינו רבו, וכ״כ הרמב״ם בהל׳ ת״ת ו,א, ויש להעיר דמאידך סמ״ג בעשה יג, הביא להלכה מרבי אליעזר ממיץ דמדאורייתא צריך לקום מפני יניק וחכים רק אם הוא רבו דהיינו שלימדו לפחות הלכה אחת, ומדרבנן צריך לקום מפני כל ת״ח.
תלמיד חכם שהוא בעל מריבות שלא לשם שמים אין צריך לעמוד מפניו. כ״כ ריא״ז בקידושין א,ח,לז.
מהו זקן אשמאי. הב״י והדרכ״מ בסוף סעיף א-ח, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהחינוך במצוה רנז, כתב דהיינו שאינו חכם אבל אינו בעל עבירות.
צריך לקום קימה שיש בה הידור והיא ד׳ אמות, מה הפירוש. הטוש״ע בסעיף ב, כתבו משיגיע לד׳ אמותיו, ומלשון הרמב״ם בהל׳ ת״ת ו,א, שכתב משיקרב ממנו בארבע אמות, וכן מלשון סמ״ג בעשה יג, שכתב ארבע אמות רחוק וכשיעבור מכנגד פניו ישב מיד, ע״כ, מבואר דהיינו דכשהזקן מתקרב אליו ורחוק מגופו ד׳ אמות צריך לקום וכשעובר הזקן את גוף האיש מיד יכול לישב.
האם אמרינן גבי קימה בתוך בית דכל הבית כד׳ אמות וצריך לעמוד אף אם הוא רחוק. מדברי ראב״ן בסי׳ תקנב ד״ה ת״ר מפני, מוכח דס״ל דלא אמרינן דהוי כד׳ אמות.
האם אדם צריך לחשוש ולבדוק שמא יעבור זקן או חכם ויבטל מצות עשה. הטוש״ע בסעיף ג, כתבו דאסור לעצום עיניו קודם שיגיע לד׳ אמותיו, ע״כ, והוא מהגמ׳
בקידושין לג., דהתם אמרינן דאסור לעצום עיניו כאילו לא רואהו, ופרכינן אטו ברשיעי עסקינן ומשני דהכי קאמר יכול יעצים עיניו קודם דמטי זמן חיובא דכי מטא זמן חיובא הא לא חזי ליה ת״ל תקום ויראת, ע״כ, ומזה מוכח דמי שאינו רואה את הרב שעובר בד׳ אמותיו ולכן לא קם, לא חשיב שביטל מצות עשה של והדרת פני זקן בשוגג או אונס, אלא כל עוד לא ראהו אינו חייב כלל, ונהי דמחייבינן מקרא למי שכבר ראהו שלא יעצים עיניו ויפטור עצמו מ״מ מסתבר דאין אדם צריך לבדוק שמא יעבור כאן ת״ח, דאין אדם חייב לחייב עצמו במצוה, ומזה יש ללמוד שאם אדם יודע שאפשר שיעבור בד׳ אמותיו ת״ח אינו חייב לבדוק אם הוא עובר כדי לא להיכשל בביטול מצות עשה, דכל עוד לא ראהו הוא פטור לגמרי. מסתבר דכשם שראיית הזקן גורמת לאדם להתחייב לעמוד הוא הדין שידיעה מחייבת את האדם, כגון מי שיודע בבירור שכעת עובר לידו זקן מסתבר שחייב אף אם לא ראהו.
מה פירוש אין בעלי אומניות רשאים לעמוד מפני ת״ח. הב״י בסעיף ה, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה יג, כתב דהיינו דאינם חייבים.
האם ראוי לחכם להטריח הציבור לעמוד כשיכול לילך בדרך קצרה יותר. הטוש״ע בסעיף ו, כתבו דהחכם לא יטריח ואם מקיף הדרך זכות הוא לו, ע״כ,
ובקידושין לג., אמרינן דאי מקיף חיי, ופירש רש״י מאריך ימים. בגמרא שם אמרינן מנין לזקן שלא יטריח ת״ל זקן ויראת, ומשמע דהוא איסור, אמנם לשון הטוש״ע והרמב״ם בהל׳ ת״ת ו,ג, דאין ראוי להטריח, ע״כ, ואפשר דאם בקל יכול שלא להטריח ומטריח הוא איסור אבל אם אינו קל כל כך אין איסור אלא שאינו ראוי. כתב הש״ך דדין זה הוא רק בזמן הגמרא דהיו יושבים על הקרקע מה שאין כן בזמנינו שיושבים על הספסלים דמותר להטריח, ע״כ, וקשה דהא אמרינן
בברכות כח., דכשעלה ר״א בן עזריה להיות נשיא סלקוהו לשומר הפתח, ואיתוספו כמה ספסלי בבי מדרשא, חד אמר ארבע מאה ספסלי וחד אמר שבע מאה ספסלי, א״כ מוכח דאף בזמן התנאים היו מקומות שהיו יושבים על ספסלים, וכל שכן בימות האמוראים שהם יותר קרובים לזמנינו, ואפי׳ הכי לא חילקו בגמרא בקידושין כשאמרו שלא יטריח החכם, ועוד דא״כ היה לראשונים לכתוב חידוש זה כיון דמסתמא כבר בזמנם היו יושבים על ספסלים, וצ״ע.
האם צריך לעשות הידור לזקן גוי. הטוש״ע בסעיף ז, כתבו דצריך, וכן הביאו מהרמב״ם, ויש להעיר דהיראים בריש סי׳ רלג, כתב דהיינו דוקא בגוי שמקיים ז׳ מצוות, ע״כ, אמנם מסתימת שאר הראשונים לא משמע הכי.
האם איסי דאמר כל שיבה במשמע ריבה אף גוי מדאורייתא. הב״י בסעיף ז, הביא מהתוס׳ דלא הוי גוי בכלל, ובדעת הרמב״ם הבין הב״י דגוי בכלל דכן משמע מלשון הרמב״ם, והב״ח חלק על הב״י ודחק בדברי הרמב״ם דאף הרמב״ם ס״ל דהידור לגוי הוי רק מדרבנן ומדאורייתא אינו בכלל שיבה, ע״כ, ויש להעיר דהיראים בריש סי׳ רלג, כתב דאיסי שאמר כל שיבה ריבה זקן גוי שקיים ז׳ מצוות דצריך להדרו מדאורייתא.
ב׳ חכמים האם צריכים לקום זה מפני זה או דסגי בהידור. הטוש״ע בסעיף ח, כתבו דסגי בהידור, ויש להעיר דלשון הגמרא בב״מ לג., תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה, וצ״ל דס״ל דזה לאו דוקא.
האם תלמיד רשאי לעמוד מפני רבו יותר מפעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב. הדרכ״מ בסעיף יא אות ג, כתב דמשמע מהמרדכי דכשעוסק בתורה אין צריך לעמוד אלא רק שחרית וערבית, ועי׳ במה שכתבו בזה הב״י והדרכ״מ והרמ״א בסי׳ רמב, בסעיף יח-כא-טז, ועי׳ במה שכתבתי שם.
דין קימה בבית המדרש. הטור בסעיף טו, כתב את דין קימה בביהמ״ד לנשיא ואב בי״ד וחכם, והב״י הביא דדינים אלו מבוארים בהוריות, ומאידך בקידושין מבוארים דינים אחרים, והתוס׳ והרא״ש כתבו דשניהם להלכה וההיא דהוריות איירי בבית המדרש, והאי דקידושין איירי בשוק, ויש להעיר דכן הביא להלכה סמ״ג בעשה יג, בשם ר״י, דדינם אלו נאמרו בביהמ״ד והסוגיא בקידושין איירי ברשות הרבים, ע״כ, וכן מדברי סמ״ק מצוריך במצוה נ, שכתב דאינו כותב את דין נשיא ואב״ד כי אינם נצרכים עתה, ע״כ, מבואר דס״ל דזה נוהג בכל הדורות אלא שאין לנו כעת נשיא ואב״ד, ומאידך הר״ן בקידושין לח ד״ה וכתבו בתוספות, כתב דר״ת חולק וס״ל דכל ברייתא זו דנשיא ואב״ד וחכם אינה להלכה דהיא תקנה שנתקנה לדור רשב״ג בלבד, ע״כ, וא״כ לפי זה לא יהיה חילוק בין דין קימה לת״ח בשוק לדין קימה בביהמ״ד.
בישיבה הלך אחר חכמה, מהי הישיבה. הטוש״ע בסעיף יח, פירשו דהיינו דין או לימוד תורה, ויש להעיר דסמ״ק מצוריך במצוה נ, כתב דבכלל זה הוי נמי לקריאת התורה.
חכם וזקן ושניהם אינם מופלגים מי קודם. הב״י בסוף הסימן הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה יג, וסמ״ק מצוריך במצוה נ, כתבו דהזקן קודם.
זקן ששכח תלמודו מחמת אונס צריך לנהוג בו כבוד. כ״כ ראבי״ה בסי׳ כג, על פי הגמרא
בברכות ח:, ורש״י שם ד״ה מחמת אונסו, כתב ששכח מחמת חולי או מחמת שנטרד בדוחק מזונות, והמאירי
בברכות ח: ד״ה זקן, כתב שנכבדהו כאילו לא שכח.
האם תלמיד צריך לעשות כבוד ולקום מפני רבו כשיש שם את הרב של רבו ואין הרב ההוא חולק כבוד לרבו. שבולי הלקט בשבולת מג, כתב דאם למד קצת תורה מהרב של רבו אינו צריך לכבד את רבו בפניו, אבל אם לא למד ממנו תורה איכא לספוקי אם צריך לכבד את רבו בפניו.