×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
קימה והדור בפני חכם אפילו אינו רבו, ובו י״ח סעיפים
(א) מִצְוַת עֲשֵׂה לָקוּם מִפְּנֵי כָּל חָכָם, אֲפִלּוּ אֵינוֹ זָקֵן אֶלָּא יַנִּיק וְחַכִּים, וְאֲפִלּוּ אֵינוֹ רַבּוֹ, {רַק שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וְרָאוּי לִלְמֹד מִמֶּנּוּ (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ם ור״ן פ״ק דְּקִדּוּשִׁין).} וְכֵן מִצְוָה לָקוּם מִפְּנֵי שֵׂיבָה, דְּהַיְנוּ בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה, {אֲפִלּוּ הוּא עַם הָאָרֶץ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָשָׁע (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת וּבְהַגָּהוֹת מיי׳ פ״ו וּמָרְדְּכַי פ״ק דְּקִדּוּשִׁין וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם ור״ן ורַבֵּנוּ תָּם).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חעודהכל
(א) לשון הטור מבריי׳ קידושין דף ל״ב ע״ב וכר׳ יוסי הגלילי וכדמפרש שם בגמרא:
(°) אינו ברמב״ם וכבר העיר הב״י בזה
(ב) כ״כ הרא״ש שם אהא דא״ר יוחנן הלכה כדאיסי בן יהודה דאמר אפי׳ כל שיבה במשמע שם דף ל״ג ע״א וכפי׳ ר״ת שם בתוס׳ דף ל״ב ריש ע״ב
(א) אפילו אינו זקן – דזקן דקרא דריש איסי בן יהודה זה שקנה חכמה והאי יניק פי׳ בית יוסף בשם שיבולי לקט שלא הגיע לכלל מצוה.
(ב) אפילו עם הארץ – זהו זקן אשמאי בגמ׳ לפי׳ ר״ת ולא כרש״י דמפרש שהוא רשע.
(א) יניק כו׳ – כתב בית יוסף בשם שיבולי לקט דהיינו שלא הגיע לכלל המצות ומביאו ד״מ ופרישה.
(ב) רק שהוא גדול כו׳ – וכתבו התוס׳ פרק קמא דקדושין (דף ל״ב ע״ב) והסמ״ק סי׳ ל״ב דבעינן שיהא מופלג בחכמה ומביאם בית יוסף וכן כתב הרא״ש שם ומ״מ אין זה מופלג דלקמן סעיף י׳ דהתם הוא מופלג בחכמה יותר משאר חכמי דורו ולכך דינו כרבו מובהק וכמ״ש הבית יוסף שם בשם התוס׳ פ׳ אין עומדין שכתבו דעלי גדול הדור היה ומופלג בחכמה דהכא היינו שהוא מופלג בחכמה יותר משאר העם וכ״מ בתוס׳ והרא״ש שם שהרי לא כתבו כן אלא כדי לתרץ זקן ושיבה ל״ל דיניק וחכים היינו מופלג בחכמה ואם כן היינו מופלג יותר משאר העם עיין שם ודוק ובהכי ניחא מה שכתב הטור בשם הר״ף ודלא כהב״ח שכתב שהר״ף חולק אסמ״ק דפשט לשונו לא משמע הכי אלא ודאי כדפירש׳ ודוק ומה שכתב הטור בשם הרמב״ם (צ״ל הרמ״ה וכן כתב הפרישה שמ״כ בטור ישן על קלף וכן הוא ברבינו ירוחם נ״ב ח״ה בשם הרמ״ה דלא כבית יוסף וב״ח שכתבו שצ״ל הרמב״ן שוב מצאתי כן בב״ה) מי שגדול בחכמה וראוי ללמוד ממנו כו׳ מיירי נמי מופלג בחכמה משאר העם והוא גדול מסתם בני אדם דאל״כ ע״ה או מי שהוא קטן בתורה יהא חייב לעמוד בפני כל אדם וזהו דבר שאין לו שחר ועוד דהא לא חייבה התורה לעמוד אלא מפני החכם ונראה שמפני כך לא כתב הטור בריש הסי׳ וכן בשאר מקומות בסימן זה שהחכם צריך שיהא מופלג דפשיטא הוא שצריך שיהא מופלג משאר העם ודוק ועל פי הדברים האלה מפרש דברי הרב תדע שהרי הר״ן כתב ג״כ כדברי הרמ״ה (וכ״כ בד״מ שדעת הר״ן כדעת הרמ״ה שכתב הטור לקמן) ומסיק וז״ל ואפשר שאפילו בשוים נמי פטור שאינו חייב לעמוד מפני חכם אלא בגדול ממנו כו׳ אלמא דמיירי שהוא חכם מופלג יותר משאר העם דאל״כ פשיטא דבשוין פטור ומאי ואפשר כו׳ דאל״כ כל אדם יהא חייב לעמוד בפני חבירו השוה לו אפילו אינו חכם כלל אלא ודאי כדאמרן אלא דבהא חולק הרמ״ה אהר״ף דבאינו מופלג מהחכמים שבדור ואינו רבו כלל משמע דסבירא ליה להר״ף אפילו גדול ממנו פטור ולהרמ״ה חייב דראוי ללמוד הוי כרבו מיהו היינו ברבו שאינו מובהק וכ״כ ר׳ ירוחם בהדיא.
(א) יניק – דזקן דקרא היינו שקנה חכמה והאי יניק פי׳ ב״י בשם שבולי לקט שלא הגיע לכלל מצות:
(ב) גדול – ומ״מ צריך שיהא מופלג בחכמה יותר משאר העם. ש״ך וע״ש:
(א) אפי׳ אינו כו׳ – כריה״ג דאיסי ב״י ע״כ ס״ל כוותיה כיון דדריש שיבה כל שיבה ע״כ זקן לאו לזקן ממש אלא כריה״ג וקי״ל כאב״י הרא״ש והר״נ וכ״פ הרמב״ם דלא כרי״ף [ועוד ראיה ברורה בכתובות ס״ב ב׳ קם קמיה עוברא כוותיה]:
(ב) ואפי׳ אינו רבו – ממש״ש ל״ג ב׳ חדא דאתון חכימי כו׳ הלא״ה שפיר קמו ובשבת ל״א ב׳ ניקו כו׳ וכן כמה עובדי ומזה הוכיח הר״נ ג״כ דקי״ל כריה״ג דאל״כ כיון דקי״ל כאיסי ב״י א״כ לא נ״מ בחכמה כלל ולמה אמרו בכ״מ לקום מפני חכם:
(ג) רק כו׳ – כנ״ל חדא כו׳ ועס״ח:
(ד) וכן כו׳ – שם איפסיק כאב״י:
(ה) דהיינו כו׳ – פ״ה דאבות:
(ו) אפי׳ כו׳ ובלבד כו׳ – תוס׳ ל״ב ב׳ ד״ה זקן כו׳ וכ״כ הר״נ דהא אף באביו אינו חייב כמ״ש בפ״ב דיבמות (כ״ב ב׳) ובסנהדרין וש״מ:
(א) מפני כל חכם – עיין בשיורי כנה״ג ובשאילת יעב״ץ ח״ב סימן קצ״ה מה שכתבו בענין אי חייבים לקום מפני אשת חבר:
מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שמצות עשה לקום מפני כל חכם אפילו אינו זקן אלא יניק וחכים אפילו אינו רבו וכן מפני שיבה שהוא מופלג בזקנה דהיינו בן שבעים מצוה לקום מפניו.
(א) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שמ״ע לקום מפני כל חכם וכו׳ בפ״ק דקידושין (לב:) ת״ר מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי ת״ל זקן אין זקן אלא חכם שנאמר אספה לי ע׳ איש מזקני ישראל רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום אפילו כל שיבה במשמע רבי יוסי הגלילי היינו ת״ק איכא בינייהו יניק וחכים ת״ק סבר יניק וחכים לא ר׳ יוסי הגלילי סבר אפילו יניק וחכים א״ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה. ופי׳ רש״י כל שיבה במשמע. ואפילו זקן אשמאי.
וכתב הר״ן נראה מפי׳ רש״י דאיסי בן יהודה ס״ל כר״י הגלילי ביניק וחכים והכי מסתברא דכיון דס״ל דשיבה אפילו אשמאי אלמא זקן באפי נפשיה מידריש ולא קאי אשיבה וליניק וחכים אתא דאי זקן וחכים קאמר למה לי משום חכמה תיפוק לי משום זקנה. ולפי זה כיון דקי״ל כאיסי נקטינן דעומדין מפני יניק וחכים ע״כ וכן כתב גם הרא״ש ז״ל וכ״נ מדברי הרמב״ם ז״ל בפ״ו מהלכות ת״ת.
וכתב הר״ן דמדברי הרי״ף משמע דס״ל דיניק וחכים לא כת״ק. ולפ״ז צ״ל דמילתא דאיסי לא מכרעא ביניק וחכים מידי דנהי דס״ל דיניק וחכים לא אפ״ה הדר וכתב זקן היינו זקן ממש למסמך זקן לויראת ולא מחוור וכתב עוד שהרמב״ן רצה לקיים דברי הרי״ף ואינו מחוור.
וכתב עוד הר״ן אף ע״ג דעומדין מפני יניק וחכים ה״מ כשהוא גדול ממנו אבל אין גדול עומד מפני קטן מדאמר בגמרא (דף לג:) דרבי אלעאי ור׳ יעקב בר זבדי הוו יתבי חליף ואזיל ר״ש בר אבא וקמו מקמיה אמר ליה חדא דאתון חכימין ואנא חבר כלומר ואינכם חייבין לעמוד מפני ואפשר שאפילו בשוין נמי פטור שאינו חייב לעמוד מפני חכם אלא בגדול ממנו ודאמרינן באלו מציאות (דף לג.) בת״ח שעומדים זה מפני זה אפילו כמלא עיניו בכה״ג אפילו גדול על קטן חייב כיון שהוא רבו עכ״ל כתב בשבולי הלקט סימן מ״ג על יניק וחכים דאיפליגו ביה רבי יוסי הגלילי ורבנן יניק היינו שלא הגיע לכלל המצות:
וכתבו התוספות בשם ר״י דיניק וחכים שעומדים מפניו צריך שיהיה מופלג בחכמה וכ״פ סה״ק:
(ב) ומה שכתב וכן מפני שיבה שהוא מופלג בזקנה דהיינו בן ע׳ שנה מצוה לקום מפניו אהא דאמר ר׳ יוחנן הלכה כאיסי דאמר כל שיבה במשמע כתב הרא״ש ומבן שבעים נקרא שיבה וכ״כ הגהות מיימון בפ״ו מהלכות ת״ת בשם סה״ק וכ״כ בשבולי הלקט ומשנה שלימה היא בספ״ה ממסכת אבות. ודע דאהא דזקן אשמאי פירש״י אדם רשע וע״ה והקשו עליו התוס׳ דהיכי קאמר איסי כל שיבה במשמע אפי׳ זקן אשמאי והלא מצוה לזלזלו לכך פי׳ רבינו תם דהיינו בור ועם הארץ:
(א) אין מברכים על מצות עמידה מפני הרב. כ״כ המאירי במגילה כא: ד״ה כבר בארנו.
האם צריך לעמוד בפני יניק וחכים. הב״י בריש הסימן, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהיראים בסי׳ רלג אות ה, כתב דהלכה כרבי יוסי הגלילי דצריך לעמוד מפניו, וכ״כ סמ״ג בעשה יג, ומאידך שבולי הלקט בשבולת מג, כתב דהלכה כרבנן דאין צריך לעמוד, וכ״כ ריא״ז בקידושין א,ח,יט. יניק וחכים אין הכוונה נער אלא כל שאינו זקן קרי ליה יניק.
לסוברים דצריך לעמוד בפני יניק וחכים האם הוא דאורייתא. הטוש״ע בסעיף א, כתבו דמצות עשה לקום מפניו ואפי׳ אינו רבו, וכ״כ הרמב״ם בהל׳ ת״ת ו,א, ויש להעיר דמאידך סמ״ג בעשה יג, הביא להלכה מרבי אליעזר ממיץ דמדאורייתא צריך לקום מפני יניק וחכים רק אם הוא רבו דהיינו שלימדו לפחות הלכה אחת, ומדרבנן צריך לקום מפני כל ת״ח.
תלמיד חכם שהוא בעל מריבות שלא לשם שמים אין צריך לעמוד מפניו. כ״כ ריא״ז בקידושין א,ח,לז.
מהו זקן אשמאי. הב״י והדרכ״מ בסוף סעיף א-ח, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהחינוך במצוה רנז, כתב דהיינו שאינו חכם אבל אינו בעל עבירות.
צריך לקום קימה שיש בה הידור והיא ד׳ אמות, מה הפירוש. הטוש״ע בסעיף ב, כתבו משיגיע לד׳ אמותיו, ומלשון הרמב״ם בהל׳ ת״ת ו,א, שכתב משיקרב ממנו בארבע אמות, וכן מלשון סמ״ג בעשה יג, שכתב ארבע אמות רחוק וכשיעבור מכנגד פניו ישב מיד, ע״כ, מבואר דהיינו דכשהזקן מתקרב אליו ורחוק מגופו ד׳ אמות צריך לקום וכשעובר הזקן את גוף האיש מיד יכול לישב.
האם אמרינן גבי קימה בתוך בית דכל הבית כד׳ אמות וצריך לעמוד אף אם הוא רחוק. מדברי ראב״ן בסי׳ תקנב ד״ה ת״ר מפני, מוכח דס״ל דלא אמרינן דהוי כד׳ אמות.
האם אדם צריך לחשוש ולבדוק שמא יעבור זקן או חכם ויבטל מצות עשה. הטוש״ע בסעיף ג, כתבו דאסור לעצום עיניו קודם שיגיע לד׳ אמותיו, ע״כ, והוא מהגמ׳ בקידושין לג., דהתם אמרינן דאסור לעצום עיניו כאילו לא רואהו, ופרכינן אטו ברשיעי עסקינן ומשני דהכי קאמר יכול יעצים עיניו קודם דמטי זמן חיובא דכי מטא זמן חיובא הא לא חזי ליה ת״ל תקום ויראת, ע״כ, ומזה מוכח דמי שאינו רואה את הרב שעובר בד׳ אמותיו ולכן לא קם, לא חשיב שביטל מצות עשה של והדרת פני זקן בשוגג או אונס, אלא כל עוד לא ראהו אינו חייב כלל, ונהי דמחייבינן מקרא למי שכבר ראהו שלא יעצים עיניו ויפטור עצמו מ״מ מסתבר דאין אדם צריך לבדוק שמא יעבור כאן ת״ח, דאין אדם חייב לחייב עצמו במצוה, ומזה יש ללמוד שאם אדם יודע שאפשר שיעבור בד׳ אמותיו ת״ח אינו חייב לבדוק אם הוא עובר כדי לא להיכשל בביטול מצות עשה, דכל עוד לא ראהו הוא פטור לגמרי. מסתבר דכשם שראיית הזקן גורמת לאדם להתחייב לעמוד הוא הדין שידיעה מחייבת את האדם, כגון מי שיודע בבירור שכעת עובר לידו זקן מסתבר שחייב אף אם לא ראהו.
מה פירוש אין בעלי אומניות רשאים לעמוד מפני ת״ח. הב״י בסעיף ה, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה יג, כתב דהיינו דאינם חייבים.
האם ראוי לחכם להטריח הציבור לעמוד כשיכול לילך בדרך קצרה יותר. הטוש״ע בסעיף ו, כתבו דהחכם לא יטריח ואם מקיף הדרך זכות הוא לו, ע״כ, ובקידושין לג., אמרינן דאי מקיף חיי, ופירש רש״י מאריך ימים. בגמרא שם אמרינן מנין לזקן שלא יטריח ת״ל זקן ויראת, ומשמע דהוא איסור, אמנם לשון הטוש״ע והרמב״ם בהל׳ ת״ת ו,ג, דאין ראוי להטריח, ע״כ, ואפשר דאם בקל יכול שלא להטריח ומטריח הוא איסור אבל אם אינו קל כל כך אין איסור אלא שאינו ראוי. כתב הש״ך דדין זה הוא רק בזמן הגמרא דהיו יושבים על הקרקע מה שאין כן בזמנינו שיושבים על הספסלים דמותר להטריח, ע״כ, וקשה דהא אמרינן בברכות כח., דכשעלה ר״א בן עזריה להיות נשיא סלקוהו לשומר הפתח, ואיתוספו כמה ספסלי בבי מדרשא, חד אמר ארבע מאה ספסלי וחד אמר שבע מאה ספסלי, א״כ מוכח דאף בזמן התנאים היו מקומות שהיו יושבים על ספסלים, וכל שכן בימות האמוראים שהם יותר קרובים לזמנינו, ואפי׳ הכי לא חילקו בגמרא בקידושין כשאמרו שלא יטריח החכם, ועוד דא״כ היה לראשונים לכתוב חידוש זה כיון דמסתמא כבר בזמנם היו יושבים על ספסלים, וצ״ע.
האם צריך לעשות הידור לזקן גוי. הטוש״ע בסעיף ז, כתבו דצריך, וכן הביאו מהרמב״ם, ויש להעיר דהיראים בריש סי׳ רלג, כתב דהיינו דוקא בגוי שמקיים ז׳ מצוות, ע״כ, אמנם מסתימת שאר הראשונים לא משמע הכי.
האם איסי דאמר כל שיבה במשמע ריבה אף גוי מדאורייתא. הב״י בסעיף ז, הביא מהתוס׳ דלא הוי גוי בכלל, ובדעת הרמב״ם הבין הב״י דגוי בכלל דכן משמע מלשון הרמב״ם, והב״ח חלק על הב״י ודחק בדברי הרמב״ם דאף הרמב״ם ס״ל דהידור לגוי הוי רק מדרבנן ומדאורייתא אינו בכלל שיבה, ע״כ, ויש להעיר דהיראים בריש סי׳ רלג, כתב דאיסי שאמר כל שיבה ריבה זקן גוי שקיים ז׳ מצוות דצריך להדרו מדאורייתא.
ב׳ חכמים האם צריכים לקום זה מפני זה או דסגי בהידור. הטוש״ע בסעיף ח, כתבו דסגי בהידור, ויש להעיר דלשון הגמרא בב״מ לג., תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה, וצ״ל דס״ל דזה לאו דוקא.
האם תלמיד רשאי לעמוד מפני רבו יותר מפעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב. הדרכ״מ בסעיף יא אות ג, כתב דמשמע מהמרדכי דכשעוסק בתורה אין צריך לעמוד אלא רק שחרית וערבית, ועי׳ במה שכתבו בזה הב״י והדרכ״מ והרמ״א בסי׳ רמב, בסעיף יח-כא-טז, ועי׳ במה שכתבתי שם.
דין קימה בבית המדרש. הטור בסעיף טו, כתב את דין קימה בביהמ״ד לנשיא ואב בי״ד וחכם, והב״י הביא דדינים אלו מבוארים בהוריות, ומאידך בקידושין מבוארים דינים אחרים, והתוס׳ והרא״ש כתבו דשניהם להלכה וההיא דהוריות איירי בבית המדרש, והאי דקידושין איירי בשוק, ויש להעיר דכן הביא להלכה סמ״ג בעשה יג, בשם ר״י, דדינם אלו נאמרו בביהמ״ד והסוגיא בקידושין איירי ברשות הרבים, ע״כ, וכן מדברי סמ״ק מצוריך במצוה נ, שכתב דאינו כותב את דין נשיא ואב״ד כי אינם נצרכים עתה, ע״כ, מבואר דס״ל דזה נוהג בכל הדורות אלא שאין לנו כעת נשיא ואב״ד, ומאידך הר״ן בקידושין לח ד״ה וכתבו בתוספות, כתב דר״ת חולק וס״ל דכל ברייתא זו דנשיא ואב״ד וחכם אינה להלכה דהיא תקנה שנתקנה לדור רשב״ג בלבד, ע״כ, וא״כ לפי זה לא יהיה חילוק בין דין קימה לת״ח בשוק לדין קימה בביהמ״ד.
בישיבה הלך אחר חכמה, מהי הישיבה. הטוש״ע בסעיף יח, פירשו דהיינו דין או לימוד תורה, ויש להעיר דסמ״ק מצוריך במצוה נ, כתב דבכלל זה הוי נמי לקריאת התורה.
חכם וזקן ושניהם אינם מופלגים מי קודם. הב״י בסוף הסימן הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה יג, וסמ״ק מצוריך במצוה נ, כתבו דהזקן קודם.
זקן ששכח תלמודו מחמת אונס צריך לנהוג בו כבוד. כ״כ ראבי״ה בסי׳ כג, על פי הגמרא בברכות ח:, ורש״י שם ד״ה מחמת אונסו, כתב ששכח מחמת חולי או מחמת שנטרד בדוחק מזונות, והמאירי בברכות ח: ד״ה זקן, כתב שנכבדהו כאילו לא שכח.
האם תלמיד צריך לעשות כבוד ולקום מפני רבו כשיש שם את הרב של רבו ואין הרב ההוא חולק כבוד לרבו. שבולי הלקט בשבולת מג, כתב דאם למד קצת תורה מהרב של רבו אינו צריך לכבד את רבו בפניו, אבל אם לא למד ממנו תורה איכא לספוקי אם צריך לכבד את רבו בפניו.
(א) כתב בהג״מ פ״ה דת״ת גרסינן בירושלמי אין תורה עומדת בפני חכמים פירוש אין הרב עומד בפני תלמידו מכאן פסק הר״מ אין הרב עומד בפני תלמידו אפילו הוא חכם גדול וכתב הרמב״ם אמנם חזינן למוהר״ם דהוי קא עביד הידור לתלמידיו אפי׳ לאותן שלא היו חשובין כ״כ:
(ב) וכ״כ הר״ן פ״ק דקידושין:
(א) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן כו׳ דדריש שיבה בפני עצמו וזקן זה שקנה חכמה בפני עצמו כאיסי בן יהודא ודריש נמי מדכתב שיבה בתחלה וזקן בסוף ולא כתבן מפני שיבה תקום ופני זקן תהדר דתקום והדרת קאי אשיבה שלפניו ואזקן שאחריו:
(ב) ואפי׳ אינו זקן אלא יניק היינו שלא הגיע לכלל מצות שבולי לקט:
(ג) וחכים היינו בחכים טובא והוא גדול מזה העומד (ר״ל צריך שיהיה מופלג בחכמה וגדול מזה שעומד מלפניו הואיל ואינו רבו עכ״ה) כן כתב הר״ן ותוספות:
(ד) מצוה לקום מפניו אף ע״פ שהוא בור וע״ה והיינו זקן אשמאי שנזכר בגמרא אבל לא זקן רשע שאותו מותר לזלזלו וכ״פ ר״ת בהדיא ולא כפירש״י:
(א) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שמ״ע לקום בפני כל חכם אפילו אינו זקן וכו׳ ברייתא פ״ק דקידושין (דף ל״ב) פליגי בה תנאי וא״ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה דמפני שיבה תקום אפילו כל שיבה במשמע ופירש״י ואפילו זקן אשמאי אלמא זקן יניק וחכים במשמע דאי זקן וחכם קאמר למה לי זקן משום חכמה תיפוק לי משום זקנה בלחוד דהא מפני שיבה כל שיבה במשמע כ״כ הר״ן והרא״ש לשם וכתבו התוס׳ ע״ש ר״ת דפי׳ זקן אשמאי היינו בור וע״ה אבל אינו רשע כפירש״י דא״כ אפילו בן ע׳ שנה מצוה לבזותו ולקללו ואסור לקום מפניו כדכתיב שאת פני רשע לא טוב ונראה דעיקר מ״ע הוא לקום מפני כל חבר אפילו אינו זקן אלא יניק וחכים ולכן כתב רבינו תחלה שמ״ע הוא לקום מפני כל חכם וכו׳ ואח״כ כתב וכן מפני שיבה וכו׳ כלומר ל״מ מפני כל חכם אלא אפילו מפני זקן אשמאי וקרא דכתב תחלה מפני שיבה תקום ה״ק דכיון דשיבה כל שיבה במשמע אפילו זקן אשמאי א״כ בע״כ והדרת פני זקן יניק וחכים במשמע וכיון דמפני שיבה תקום גלי לן אקרא דוהדרת פני זקן דיניק וחכים במשמע לכן הקדים לכתוב מפני שיבה תקום אף ע״ג דעיקר מ״ע היא והדרת פני זקן. ודו״ק:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חהכל
 
(ב) מֵאֵימָתַי חַיָּב לָקוּם מִפְּנֵיהֶם, מִשֶּׁיַּגִּיעַ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹתָיו עַד שֶׁיַּעֲבֹר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו. וְרוֹכֵב כִּמְהַלֵּךְ דָּמֵי.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זביאור הגר״אפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(ג) ברייתא שם דף ל״ג ע״א ושם ע״ב
(ד) שם בברייתא ע״ב
(ה) שם בעיא ונפשטא
(ג) ארבע אמותיו – דבעינן קימה שיש בה הידור והיינו בתוך ארבע אמותיו שמוכחא מילתא שמפניו הוא עומד. רש״י.
(ז) עד שיעברו כו׳ – ל״ג שם בחכם וכיון שעבר. ד״א ועסי״ג:
(ב) אמותיו – עבה״ט של הרב מהרי״ט ז״ל בשם בית הלל ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ר״מ ס״ק ו׳:
ומאימתי חייב לקום מפניהם משיגיע לתוך ארבע אמותיו עד שיעברו מכנגד פניו ורכוב חשוב כמהלך.
(ג) ומאימתי חייב לקום מפניהם משיגיע לתוך ארבע אמותיו עד שיעברו מכנגד פניו (שם) יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק ת״ל תקום והדרת לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור תנא אי זו היא קימה שיש בה הידור הוי אומר זה ד׳ אמות פירש״י אלא במקום שיש לו הידור בעמידתו דהיינו תוך ד׳ אמות דמוכחא מילתא שמפניו. הוא עומד:
(ד) ומה שכתב ורכוב כמהלך שם (לג:) בעיא דאיפשיטא:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ה) משיגיע לתוך ד׳ אמותיו דבעינן קימה שיש בה הידור והיינו בתוך ד׳ אמותיו דמוכחא מילתא דמפניו הוא עומד גמרא ורש״י:
(ב) ומאימתי חייב לקום עד שיש בה הידור הכל שם בברייתא ובגמרא איתא דה״מ דבמרחץ לא בבתי גוואי אבל בבתי בראי דשרי להרהר בד״ת חייב לעמוד והרמב״ם בפ״ו ורבינו כאן כתבו בסתם בית המרחץ דומיא דבית הכסא דהיינו בתי גוואי ולא חששו לפרש יותר וכן פי׳ בכ״מ:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זביאור הגר״אפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
 
(ג) אָסוּר לְהַעֲצִים עֵינָיו מִמֶּנּוּ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָקוּם מִפָּנָיו כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹתָיו.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהעודהכל
(ו) שם בבריית׳ דף ל״ב ע״ב וכדמפרש שם בגמרא דף ל״ג ע״א
ואסור להעצים עיניו ממנו קודם שיגיע לתוך ד׳ אמותיו כדי שלא יצטרך לקום מפניו כשיגיע לתוך ד׳ אמותיו.
(ה) ומה שכתב ואסור להעצים עיניו ממנו קודם שיגיע לתוך ד׳ אמותיו וכולי ברייתא וגמרא (שם):
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ו) קודם שיגיע לתוך ד׳ אמותיו דהיינו קודם שיבא לכלל חיוב:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישההכל
 
(ד) אֵין עוֹמְדִים מִפְּנֵיהֶם לֹא בְּבֵית הַכִּסֵא וְלֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, דִּכְתִּיב: תָּקוּם וְהָדַרְתָּ (ויקרא יט, לב). קִימָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הִדּוּר. {וְדַוְקָא בַּבַּיִת הַפְּנִימִי שֶׁל מֶרְחָץ, אֲבָל בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, עוֹמְדִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגְּמָרָא ורי״ף וְרא״ש וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם וַאֲגוּדָה וּסְמַ״ג סכ״ב).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךבאר היטבביאור הגר״אפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהעודהכל
(ז) שם בברייתא
(ח) שם דף ל״ג ע״א
(ג) אבל בבית החיצון של מרחץ כו׳ – משמע דאפילו בבית האמצעי של מרחץ עומדים כיון דיש שם שאילת שלום וכמ״ש בא״ח סימן פ״ד.
(ג) החיצון – כתב הש״ך משמע דאפילו בבית האמצעי של מרחץ עומדים כיון דיש שם שאילת שלום וכמ״ש בא״ח סימן פ״ד:
(ח) ודוקא כו׳ – שם:
(ג) אין עומדין בפניהם – כתב הלחם משנה בפ״ו מהלכות ת״ת שדין זה אפילו ברבו מובהק וע׳ בס׳ ארבעה טורי אבן על הרמב״ם שם שחולק עליו וסובר דדוקא ברבו שאינו מובהק או בשאר חכם או שיבה יש אלו דינים אבל ברבו מובהק שהוא בכלל מורא צריך לקום בפניו גם בבית המרחץ וכן באביו וגם מה שאין בעלי אומניות חייבים או רשאים לעמוד היינו דוקא מפני חכם או רבו שאינו מובהק אבל מפני רבו מובהק צריכים לעמוד ולכן לא הביא הרמב״ם דינים אלו בפרק דלעיל דמיירי ברבו מובהק וכן הטור והש״ע כתבו דינים אלו בסימן רמ״ד ולא בסימן רמ״ב עכ״ד ע״ש:
אין עומדין מפניהם לא בבהכ״ס ולא בבית המרחץ דכתיב תקום והדרת קימה שיש בה הידור.
(ו) אין עומדים מפניהם לא בבית הכסא ולא בבית המרחץ דכתיב תקום והדרת וכולי ברייתא שם ואמרינן בגמרא דהיינו בבתי גואי דמרחץ אבל בבתי בראי שפיר הוי הידור וחייב לעמוד משניו שם:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ז) ולא בבית המרחץ בפנימי אבל בבית החיצון עומדין ברייתא:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךבאר היטבביאור הגר״אפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישההכל
 
(ה) אֵין בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת חַיָּבִים לַעֲמֹד בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִים בִּמְלָאכְתָן. וְאִם הוּא עוֹסֵק בִּמְלֶאכֶת אֲחֵרִים וְרוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לַעֲמֹד מִפָּנָיו, אֵינוֹ רַשַּׁאי.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(ט) ל׳ הטור מהא דאיתא שם בגמ׳ אין בעלי אומניות רשאין וכפי׳ השני שבתוס׳ שם וכ״כ הרמב״ם בפ״י
(י) כפירוש ראשון שבתוספות
(ט) אין כו׳ ואם כו׳ – תוס׳ ד״ה אין כו׳:
אין בעלי אומנות חייבים לעמוד ממלאכתן בפני ת״ח ואם הוא עוסק במלאכת אחרים ורוצה להחמיר על עצמו ולעמוד מפניו אינו רשאי.
(ז) אין בעלי אומנות חייבים לעמוד ממלאכתן וכו׳ שם בברייתא יליף מדרשא דאין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני ת״ח בשעה שעוסקים במלאכתן והקשו התוס׳ מאי לישנא דאין רשאין דמשמע דאיכא איסורא ותירצו דמיירי בעוסקין במלאכת אחרים א״נ אפילו במלאכת עצמן ואינן רשאין פירושו אינם חייבים וכתבו דברים אלו הרא״ש והר״ן ורבינו כתב כדברי שני התירוצים דלענין דינא תרווייהו איתנהו ודברי הרמב״ם בפ״ו מהל׳ ת״ת כדברי הפירוש השני:
וכתב עוד הר״ן דאיפשר לומר דאף בשל עצמו אינו רשאי ממש קאמר דכיון דמדינא פטור ורובם בעלי אומניות אינם עומדים אם זה עומד יראו הללו כמזלזלים בכביד ת״ח:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ח) ולעמוד מפניו אינו רשאי מפני ביטול מלאכתן של אחרים (ור״ן פ״ק דקדושין דף תרל״ה כתב דאף בשלו אסור לעמוד כיון דמדינא פטור ורוב בעלי אומניות אין עומדין אם זה עומד יראו הללו כמזלזלים בכבוד ת״ח וכ״כ בפרק אלו טריפות דף תרצ״א ע״ב עכ״ה):
(ג) אין בעלי אומניות חייבין וכו׳ שם ברייתא אין בעלי אומניות רשאין וכו׳ וכתבו התוספות אין רשאין משמע איסורא דמיירי בעוסקין במלאכת אחרים אי נמי במלאכת עצמן ואינן רשאין פירוש אינן חייבין ופסק רבינו כשני התירוצים דשניהם אמת גם הרא״ש בפסקיו כתב שני התירוצים דתרווייהו הילכתא נינהו:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
 
(ו) אֵין רָאוּי לְחָכָם שֶׁיַּטְרִיחַ עַל הַצִּבּוּר לְכַוֵּן לַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם שֶׁיַּעַמְדוּ מִפָּנָיו, אֶלָּא יֵלֵךְ לוֹ בְּדֶרֶךְ קְצָרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְבּוּ לַעֲמֹד. וְאִם יוּכַל לְהַקִּיף הַדֶּרֶךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם, זְכוּת הוּא לוֹ.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךבאר היטבטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חעודהכל
(יא) שם מהא דרשב״א שם
(יב) מהא דאביי ורבי זירא שם
(ד) אין ראוי לחכם שיטריח כו׳ – נראה דהיינו דוקא בזמן הש״ס או במקומות שעוד היום יושבים על הקרקע וכדלקמן סעיף ט״ו וה״ה בכל מקום שיש טירחא אבל במקום שיושבים על הספסלים ואין טירחא בדבר אין קפידא מכל מקום לא יכוין לעבור לפניהם כדי שיעמדו מפניו.
(ד) שיטריח – ונראה דהיינו דוקא בזמן הש״ס או במקומות שעוד היום יושבים על הקרקע וה״ה בכל מקום שיש טירחא אבל במקום שיושבים על הספסלים ואין טירחא בדבר אין קפידא ומ״מ לא יכוין לעבור לפניהם כדי שיעמדו מפניו עכ״ל הש״ך:
אין ראוי לחכם שיטריח על הציבור לכוין לעבור לפניהם כדי שיעמדו מפניו אלא ילך בדרך קצרה כדי שלא ירבו לעמוד ואם יכול להקיף בדרך כדי שלא יעבור לפניהם זכות הוא לו.
(ח) אין ראוי לחכם שיטריח על הצבור לכוין לעבור לפניהם וכו׳ ואם יכול להקיף הדרך וכו׳ שם:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ד) אין ראוי לחכם שיטריח וכו׳ שם ואפי׳ זקני נכרים מצוה להדרם לקום קצת מפניהם ולסומכן בידו נראה דרבינו ה״ק מצוה דרבנן להדרם באחד משתים או לקום קצת מפניהם או לסומכן בידו ובגמרא ה״א ר׳ יוחנן הוה קאים מקמי סבי דארמאי רבא מיקם לא קאים הידור עביד להו אביי יהיב ידא לסבא ומפרש רבינו דר׳ יוחנן היה קם מפניהם ממש ורבא פליג עליה והיינו דקאמר רבא מיקם לא קאים דחשיב ליה איסורא להחשיבו לנכרי כמו לישראל אלא הידור עביד להו דהיינו לקום קצת מפניהם ואביי נמי פליג אדרבי יוחנן ולא קם מפניהם אלא יהיב ידא לסומכן ופסק כאביי ורבא וכ״פ הרמב״ם בפ״ה דה׳ ת״ת אלא שהיה מפרש דרבא לא קם כלל מפניהם והידור דעביד להו בדברים הוא דעביד להו הידור וז״ש אפילו זקן נכרי מהדרין אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו פירוש או נותנים לו יד לסומכו כאביי וכל זה דלא כפי׳ ב״י דר׳ יוחנן לא היה קם מפניהם אלא קצת ופסק רבי׳ כמותו דלא משמע הכי כלל אלא כדפרי׳ ונכון להחמיר שלא לקום מפניהם כלל אלא למיעבד להו הידור בדברים או לסומכן ביד וכמו שכתב הרמב״ם וכ״פ בש״ע ומיהו ודאי אין מצוה בנכרי אלא כשהוא בן ע׳ שנה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ובדאורייתא אינו חייב בישראל אלא כשהוא בן ע׳ שנה אם כן בעכו״ם נמי אינו חייב כלל מדרבנן בשום הידור אלא כשהוא בן ע׳ שנה ומ״ש הרמב״ם אפילו זקן נכרי מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו שנאמר מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע עכ״ל הדבר פשוט דבדרך אסמכתא קאמר הכי אבל איסי בן יהודה דקאמר בברייתא מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע לא קאמר אלא כל שיבה דישראל לא שיבה דעכו״ם וכ״כ התוס׳ לשם והסמ״ג עשה י״ג ומביאו ב״י ושכ״כ בהגהות מיימוני אלא דמה שהבין ב״י דלהרמב״ם קרא דמשמע כל שיבה מרבה ואפילו שיבה דנכרי ודנכרי נמי דאורייתא היא וכ״כ להדיא בכסף משנה נ״ל דליתא אלא גם הרמב״ם מפרש כמ״ש התוס׳ והסמ״ג וכדפרי׳ דלא קאמר הרמב״ם דכל שיבה אפילו דעכו״ם אלא בדרך אסמכתא דאין מצוה לעכו״ם אלא מדרבנן נ״ל:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךבאר היטבטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חהכל
 
(ז) אֲפִלּוּ חָכָם שֶׁהוּא יֶלֶד, עוֹמֵד בִּפְנֵי הַזָּקֵן הַמֻּפְלָג בְּזִקְנָה. וְאֵינוֹ חַיָּב לַעֲמֹד מְלֹא קוֹמָתוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לְהַדְּרוֹ. וַאֲפִלּוּ זָקֵן גּוֹי, מְהַדְּרִים אוֹתוֹ בִּדְבָרִים וְנוֹתְנִים לוֹ יָד לְסָמְכוֹ.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חעודהכל
(יג) שם בשם הרמב״ם שם פ״ו וכמו שפירש הטור דבריו
(יד) שם ושם וכרבא
(טו) כאביי שם דף ל״ג ע״א
(ד) ואינו חייב לעמוד מלא קומתו – כיון שהוא ילד חכם וצריכין לנהוג בו ג״כ כבוד אין לו להתבזות לקום מפני הזקן אלא יעשה לו הידור אבל שאר אדם צריך לעמוד מפני הזקן מלא קומתו כמו מפני החכם. טור.
(ה) ואינו חייב כו׳ – כלומר ילד שהוא חכם יותר מהזקן אינו חייב כו׳ אבל אם אינו חכם יותר אף שהוא שוה לו בחכמה חייב לקום מפני הזקן וכן הוא בתוס׳ בקידושין סוף דף ל״ב.
(ה) להדרו – ודוקא ילד שהוא חכם יותר מהזקן אבל אם אינו חכם יותר אף שהוא שוה לו בחכמה חייב לקום מפני הזקן מלא קומתו וכ״ש שאר בני אדם כ״כ התוס׳ בקידושין:
(י) אפי׳ חכם כו׳ – מדר״י ורבא ואביי כו׳:
(יא) ואינו חייב כו׳ – ר״ל חכם אבל כ״א חייב דקימה בשיבה כתיב וע׳ טור:
(יב) ואפי׳ כו׳ – כרבא ואביי:
ואפילו זקני נכרים מצוה להדרם לקום קצת מפניהם ולסומכן בידו ל׳ הרמב״ם מי שהוא זקן מופלג בזקנה אף על פי שאינו חכם עומד לפניו ואפילו חכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ואינו חייב לעמוד כדי קומתו אלא כדי להדרו ואפילו זקן נכרי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו ע״כ.
ואיני יודע למה כתב שאינו חייב לקום מפני הזקן כדי קומתו. דהא מהך קרא ילפינן זקן וחכם וכמו שצריך לקום מפני חכם מלא קומתו כך צריך מפני הזקן ואפשר שלא אמר שא״צ לעמוד לפני הזקן מלא קומתו אלא ילד חכם שכיון שצריכין לנהוג בו ג״כ כבוד אין לו להתבזות לקום מפני הזקן אלא שיעשה לו הידור אבל כל אדם צריך לקום מפני הזקן מלא קומתו.
(ט) ואפילו זקני נכרים מצוה להדרם לקום קצת מפניהם ולסומכן בידו שם ר׳ יוחנן הוה קאים מקמיה סבי ארמאי רבא מיקם לא קאים הידור עביד להו אביי יהיב ידא לסבי וסובר רבי׳ דרבי יוחנן לא היה קם מפניהם אלא קצת ופסק כמותו וכ״נ שהיה מפרש הרמב״ם שכתב בפ״ו מה׳ ת״ת אפילו זקן נכרי מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו שנאמר מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע נראה שהוא ז״ל סובר דר יוחנן לא היה קם מפניהם אלא קצת וא״כ רבא דלא הוה קאים מקמייהו היינו לומר דלא הוה קאים כלל והידור דקאמר הוה עביד להו היינו בדברים ופסק כאביי ורבא:
ואע״ג דמפני שיבה תקום הוה משמע להו כל שיבה ואפילו דנכרי כדמשמע מדברי הרמב״ם מכל מקום משמע להו דלא באת התורה להשוות כבוד זקן נכרי לכבוד זקן ישראל והתוספות כתבו דכל שיבה במשמע לא הוו סבי ארמאי בכלל דהא לא אשכחן בשום דוכתא דזקן נכרי צריך לכבדו ועוד דרבי יוחנן הוה קאים מקמי סבי ארמאי תלי טעמא בכמה הרפתקי עדו עלייהו ולא קאמר משום דאיסי וכ״כ הגהות מיימון בשם סה״ג:
(י) לשון הרמב״ם מי שהוא זקן מופלג בזקנה אע״פ שאינו חכם וכו׳ בפ״ו מהל׳ ת״ת:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(א) ואפילו זקני האומות מצוה להדרם כולי כתבו התוספות לא שהם בכלל שיבה דא״כ ליבעי קימה גמורה ולא די בקצת גם לא מצינו שהם בכלל אלא משום דרבי יוחנן דאמר כמה הרפתקי עדו עלייהו:
(ט) ואפי׳ זקני האומות מצוה להדרם כו׳ עיין בדרישה:
(י) ולסומכן בידו גמרא אביי יהיב ידא לסבא:
(יא) דהא מהך קרא ילפינן זקן וחכם ר״ל אף ע״ג דכתיב והדרת פני זקן דמשמע דבהידור בעלמא סגי לכך כתב דהא מהאי קרא ילפינן זקן וחכם ר״ל דילפינן דקימה והידור בעינן בזקן והיינו מטעם דפרישית לעיל דקרי׳ מפני שיבה תקום והדרת ה״ה נמי דקרי׳ תקום והדרת פני זקן:
(ה) לשון הרמב״ם מי שהוא זקן וכו׳ עומדין לפניו כצ״ל ומ״ש רבינו ואיני יודע וכו׳ הדבר ברור הוא כמ״ש רבינו דלא אמר הרמב״ם ואינו חייב לעמוד כדי קומתו אלא בילד חכם וכו׳ ומדוקדק כך בלשון הרמב״ם שכתב תחלה מי שהוא זקן וכו׳ עומדין בלשון רבים לומר שהכל חייבים לעמוד לפני זקן שאינו חכם ואחר כך כתב בלשון יחיד ואינו חייב לעמוד כדי קומתו וכו׳ אלא בע״כ דהאי ואינו חייב לא קאי אלא אחכם שהוא ילד שכתב מקודם שגם הוא עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ועליו אמר שאינו חייב לעמוד כדי קומתו וכו׳ ופשוט הוא שכך הוא כמו שפי׳ רבי׳ לדברי הרמב״ם:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חהכל
 
(ח) שְׁנֵי חֲכָמִים וּשְׁנֵי זְקֵנִים, אֵין אֶחָד צָרִיךְ לָקוּם מִפְּנֵי חֲבֵרוֹ, אֶלָּא יַעֲשֶׂה לוֹ הִדּוּר. {וַאֲפִלּוּ הָרַב לְתַלְמִידוֹ יַעֲשֶׂה לוֹ הִדּוּר קְצָת (מֵהַגָּהַת מַיְמוֹנִי פ״ה דְּתַלְמוּד תּוֹרָה בְּשֵׁם רמ״ךְ).}
באר הגולהביאור הגר״אטוראור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל
(טז) טור מטעם שפי׳ לדעת הרמב״ם כיון שצריכין לנהוג בו ג״כ כבוד אין לו להתבזות לקום
(יג) שני חכמים כו׳ – ממ״ש בספ״ב דב״מ ת״ח שבבבל כו׳ דוקא שבבבל משום דלומדין זה מזה הלא״ה לא והא דפ״ב דשבת (ל״א ב׳) ניקו מקמיה כו׳ אע״ג שהיו גדולים כמותו וכן דספ״ג דגטין מפרש להידור וז״ש אלא כו׳:
(יד) ואפי׳ הרב כו׳ – שכן עשה מהר״מ אבל מן הדין א״צ כמש״ש בשם ירושלמי אר״א אין התורה עומדת מפני בנה ר״ל מפני תלמידו וכן מדאבעיא להו בקדושין שם בנו והוא רבו מהו לעמוד מפני אביו:
והכי מסתבר נמי בשני חכמים או בשני זקנים שאין אחד צריך לקום מפני חבירו אלא יעשה לו הידור.
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

באר הגולהביאור הגר״אטוראור חדש – תשלום בית יוסףהכל
 
(ט) הָרוֹאֶה חָכָם עוֹבֵר, אֵינוֹ עוֹמֵד עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹתָיו, וְכֵיוָן שֶׁעָבַר מִלְּפָנָיו יוֹשֵׁב. וְאִם הוּא רַבּוֹ מֻבְהָק, עוֹמֵד מִלְּפָנָיו מְלֹא עֵינָיו וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב עַד שֶׁיִּתְכַּסֶה מֵעֵינָיו אוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(יז) ברייתא שם דף ל״ג ע״ב
(יח) כאביי שם ע״א
(יט) מהא דר״א כד הוה בעי ר׳ יוחנן לסגויי וכו׳ יומא דף נ״ג ע״ב
(ה) הרואה חכם כו׳ – פי׳ שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו כמו שכתב רמ״א בסעיף א׳.
(ו) אינו עומד כו׳ – משמע דאסור לעמוד עד שיגיע לתוך ד׳ אמותיו דאי לאשמועינן דאינו חייב כבר נתבאר לעיל סעיף ב׳ ואע״ג דבנשיא ואב ב״ד ורבו מובהק עומד כמלא עיניו אלמא דאיכא הידור אפי׳ במקום רחוק התם ודאי כיון דחייבינן לעמוד מפניו כמלא עיניו איכא הידור אבל בחכם דעלמא כיון דליכא חיובא לא מוכחא מילתא שמפניו הוא עומד אלא נראה כאלו עומד לצרכו. ב״ח.
(ז) וכיון שעבר מלפניו כו׳ – והרא״ש ורש״י גורסים ואינו יושב עד שיעבור ממנו ד׳ אמות השניות וכ״כ הב״ח.
(ח) מלא עיניו – כתוב בסמ״ק סי׳ נ״ב ברבו מובהק כמלא רוס עיניו וכמה הוא רוס פי׳ רס״ו אמות.
(ו) חכם – פי׳ שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו וכתב הש״ך ומשמע דאסור לעמוד עד שיגיע לתוך ד׳ אמותיו דכיון דליכא חיובא לא מוכחא מילתא שמפניו הוא עומד אלא נראה כעומד לצרכו:
(ז) עיניו – כתב בסמ״ק כמלא רוס עיניו פי׳ רס״ו אמות:
(טו) וכיון שעבר כו׳ – דל״ג ד״א כנ״ל [וכן בילקוט ל״ג ד״א וע״ש בס״ס שצ״ג]:
(טז) או עד כו׳ – שם בנשיא וה״ה לרבו:
הרואה חכם עובר ברשות הרבים אינו עומד מלפניו עד שיגיע לתוך ד׳ אמותיו וכיון שעובר מלפניו ישב ומיירי כשאינו רבו או רבו שאינו מובהק אבל ברבו מובהק עומ׳ מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שיתכסה מעיניו או עד שישב במקומו כדפרישי׳ לעיל.
(יא) הרואה חכם עובר בר״ה אינו עומד מלפניו עד שיגיע לתוך ד׳ אמותיו וכו׳ בפ״ק דקידושין (שם:) אמר חזקיה חכם עובר עומד מלפניו ארבע אמות וכיון שעבר יושב ותניא תו התם דקימה בעינן שיהא בה הידור והיינו תוך ד׳ אמות וכתבתיו לעיל ופירש״י עומד מלפניו משיתחיל ליכנס תוך ד׳ אמות ואינו יושב עד שיעבור ממנו ד׳ אמות השניות עכ״ל אבל מדברי הרמב״ם בפ״ז מהלכות ת״ת נראה דכיון שעבר יושב מיד אפילו תוך ד׳ אמות שניות ואחריו נמשך רבינו:
(יב) ומה שכתב ומיירי כשאינו רבו או רבו שאינו מובהק אבל ברבו מובהק עומד מלפניו מלא עיניו וכו׳ גם זה שם וכבר נתבאר לעיל סימן רמ״ב:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(יב) הרואה חכם עובר בר״ה אינו עומד מלפניו כו׳ ואף ע״ג דזה כבר כתבו בתחלת הסימן וא״ל דחוזר לכתוב כאן עובר ברשות הרבים דלא כתבו לעיל דהא ברמב״ם פ״ו מת״ת איתא נמי ככל אלו הדברים ולא הזכיר שם תיבת ר״ה וגם בגמרא אינו ונראה דקמ״ל דמיד שיעבור ישב דאילו לעיל כתב עד שיעבור מכנגד פניו דלפום ריהטא משמע עד שלא יראהו עוד קמ״ל הכא דא״צ א״נ דלעיל כלל דין חכם וזקן הכל ביחד ועתה חוזר דין חכם לכתוב עליו כל החילוקים שמפרש ואזיל דהיינו כשאינו רבו כו׳ וק״ל:
(יג) וכיון שעובר מלפניו ישב ר״ל מיד אפי׳ אם הוא עדיין בתוך ד׳ אמותיו:
(ו) הרואה חכם עובר בר״ה אינו עומד מלפניו עד שיגיע לתוך ד׳ אמותיו וכו׳ נראה דר״ל דלא שרי לעמוד מלפניו מקמי שיגיע לד׳ אמותיו ולפי שבתחלת הסימן כתב מאימתי חייב לקום מפניהם משיגיע לתוך ד׳ אמותיו והוה משמע דמקמי שיגיע לתוך ד׳ אמותיו חיובא הוא דליכא אבל אם רוצה לקום מפניו ממקום רחוק יכול לכך כתב כאן אינו עומד מלפניו עד שיגיע וכו׳ דאינו יכול לעשות כן וטעמא דמילתא דלא קיים בזה מ״ע דהרואה אומר לצרכו הוא שעמד והכי משמע בברייתא סוף (דף ל״ב) יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק ת״ל תקום והדרת לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור ופירש״י שיש לו הידור בעמידתו דהיינו תוך ד׳ אמות דמוכחא מילתא שמפניו הוא עומד עכ״ל גם הרמב״ם בתחלת פ״ו כתב ומאימתי חייבין לעמוד מפניו משיקרב ממנו בד׳ אמות עד שיעבור מכנגד פניו ואח״כ כתב באותו פרק הרואה חכם עובר אינו עומד מפניו עד שיגיע לו לד׳ אמות וכו׳ ואחריו נמשך רבינו ואף ע״ג דבנשיא ואב״ד עומד מלפניו מלא עיניו אלמא דאיכא הידור אפילו ממקום רחוק התם ודאי כיון דחייבים לעמוד מפניו מלא עיניו איכא הידור אבל בחכם דעלמא כיון דליכא חיובא אלא כשהגיע תוך ד׳ אמות אם עמד מפניו מקמי הכי לא מוכחא מילתא שמפניו הוא עומד אלא נראה כאילו עמד לצרכו וק״ל: ומ״ש רבינו וכיון שעובר מלפניו ישב (שם סוף דף ל״ג) מימרא דרבי אבהו אבל רש״י כתב וז״ל עומד מלפניו משהתחיל ליכנס לתוך ד׳ אמות ואינו יושב עד שיעבור הימנו ד׳ אמות השניות עכ״ל נראה דכך היתה גירסתו במימרא דרבי אבהו חכם עובר מלפניו ד׳ אמות וכיון שעבר ד׳ אמות יושב אב״ד עובר עומד מלפניו כמלא עיניו וכיון שעבר ד׳ אמות יושב וכו׳ וכך הוא גירסת הרא״ש אבל רבינו נמשך אחר דברי הרמב״ם בפ״ו שלא היה גורס אצל חכם עובר אלא וכיון שעבר יושב ואצל אב״ד עובר גורס וכיון שעבר ד׳ אמות יושב וכך פסק בשע ולפעד״נ להחמיר כגי׳ רש״י והרא״ש דאף בחכם עובר לא ישב עד שיעבור הימנו ד׳ אמות השניות ואין תימה במה שיהיו חכם ואב״ד שוין בזה דהלא אב״ד ונשיא שוין בעמידה מלפניו כמלא עיניו אף על פי שאין שוין בדין ישיבה לאחר שעבר מלפניו. דבאב״ד יושב לאחר שעבר ד׳ אמות ובנשיא אינו יושב עד שישב במקומו או עד שיתכסה מעיניו א״כ ה״ה בחכם ואב״ד איכא למימר אע״פ שאינן שוין בעמידה מלפניו שבחכם אינו עומד מלפניו אלא משיגיע לד׳ אמות ובאב״ד כמלא עיניו אפ״ה בדין ישיבה לאחר שעבר מלפניו הן שוין שלא ישב עד שיעבור הימנו ד׳ אמות השניות והכי נקטינן:
(ז) ומ״ש רבינו ומיירי כשאינו רבו וכו׳ שם (דף לד) אמר אביי לא אמרן אלא ברבו שאינו מובהק אבל ברבו המובהק מלא עיניו ולכאורה הוה משמע דבעובר מלפניו סגי בשיעבור ד׳ אמות ואח״כ ישב כמו באב״ד. אבל בפרק הוציאו לו את הכף איתא כי הוה בעי רבי יוחנן לסגויי הוה גחין וקאי רבי אלעזר אדוכתיה עד דהוה מיכסי רבי יוחנן מיניה ומביאו הרי״ף והרא״ש בפ״ק דקידושין וכ״כ הרמב״ם בפ״ה אלמא דדין רבו מובהק חמיר מאב״ד ודינו כנשיא ואחריהם נמשך רבינו:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
 
(י) אִם הוּא מֻפְלָג בְּחָכְמָה, אֲפִלּוּ אֵינוֹ רַבּוֹ, דִּינוֹ כְּרַבּוֹ מֻבְהָק. {מִי שֶׁהוּא גְּדוֹל הַדּוֹר וּמְפֻרְסָם בְּדוֹרוֹ בְּכָךְ, נִקְרָא מֻפְלָג בְּחָכְמָה (ת״ה סִימָן קל״ח וְתוס׳).}
באר הגולהש״ךטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהדרישהפרישהב״חעודהכל
(כ) טור בשם ה״ר פרץ וכדעת התוס׳ בברכות דף ל״א ע״ב וכמ״ש בתה״ד סי׳ קל״ח דתרי שינויי נינהו
(ט) מופלג בחכמה כו׳ – ע״ל ס״ק ב׳.
וה״ר פרץ כת׳ שאם הוא מופלג בחכמה אפילו אינו רבו דינו כרבו מובהק וכן רבו מובהק ואפילו אינו מופלג בחכמה ואם אינו רבו כלל וגם אינו מובהק ומופלג בחכמה פטור ומיהו כיון שהוא חכם קצת נכון לעשות לו הידור והרמב״ם כתב מי שגדול ממנו בחכמה וראוי ללמוד ממנו אפילו לא למדו כלום צריך לקום מפניו ולנהוג עמו כתלמיד עם רבו ואם אינו גדול ממנו ולא למדו כלום אין צריך לקום מפניו אבל צריך לעשות לו הידור.
(יד) והר״פ כתב שאם הוא מופלג בחכמה אפילו אינו רבו וכו׳ עד נכון לעשות לו הידור הכל בסמ״ק אלא שבבבא ראשונה כתב דמיירי ברבו שאינו מובהק ומשמע דאם אינו רבו כלל לא ומדברי רבינו נראה דאפי׳ אינו רבו כלל נמי. התוס׳ כתבו בפ׳ אין עומדין (ברכות לא:) אהא דאמרינן התם גבי ויביאו הנער אל עלי מורה הוראה בפני רבך את אף על פי שלא למד עדיין בפניו מ״מ גדול הדור היה ובא ללמוד לפניו וכתב מהרי״ק בשורש ק״ע דמשמע דתרתי בעינן שיהיה גדול הדור מפורסם בדורו וגם שיבא ללמוד לפניו אבל בת״ה סי׳ קל״ח כתב על לשון זה של התוס׳ נראה דתרי שינויי נינהו דלא שייכי אהדדי:
(טו) והרמב״ם כתב מי שגדול ממנו בחכמה וראוי ללמוד ממנו וכו׳ דברים אלו לא מצאתי בשם הרמב״ם ואיפשר דגרסי׳ הרמב״ן בנו״ן אלא דק״ל שיש בדברים אלו דברים שהרמב״ן חלוק עליהם כמו שיתבאר:
[בדק הבית: ונראה דהרמ״ה גרסינן כי רבינו ירוחם בנ״ב כתב דברים אלו בשמו:]
ותחלת דבריו הם כדברי התוס׳ שכתבתי בסמוך:
(טז) ומה שכתב ואם אינו גדול ממנו וכו׳ הם כדברי ה״ר פרץ שכתב רבי׳ בסמוך:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ג) ממרדכי דקידושין דף תרנ״ט ע״ד משמע דא״צ לעמוד כשעוסק בתורה אלא שחרית וערבית ע״ש:
(ד) ומיהו אפשר דהידור בעי למיעבד דמשמע לקמן בדברי הרי״ף והרמב״ם שהביא דאף בת״ח שא״צ לקום מפניו צריך לעשות לו הידור וה״ה ת״ח קטן ממנו וכמו שעשה מוהר״ם לתלמידו כן נ״ל:
(ג) ומיהו כיון שהוא חכם קצת נכון לעשות לו הידור ונראה דג׳ דינים יש לדברי הר״ר פרץ במופלג כו׳ הכל כמו שכתבתי בפרישה אבל יש רוצים לפרש דאם אין רבו כלל וגם אינו מופלג פטור מעמידת מלא עיניו אבל קימת ד׳ אמות מיהא בעי ומוחקים לעיל תיבת מובהק וגורסים וכן רבו אפילו אינו מופלג כו׳ ולא נהירא כלל שהרי ודאי מדכתב רבינו ומיהו כיון כו׳ נכון לעשות לו הידור ולא קאמר נכון לקום ד׳ אמות ש״מ כדפרישית. ולפירושינו א״ל מאי פליג הר״ר פרץ עם רבינו דשפיר פליג דרבינו כתב לעיל הרואה חכם כו׳ ד׳ אמותיו כו׳ ומיירי בשאינו רבו או רבו שאינו מובהק דמשמע דאפי׳ אם הוא מופלג כיון שאינו רבו לא בעי אלא קימת ד׳ אמות ולהר״ר פרץ אפי׳ אינו רבו כיון שהוא מופלג צריך לעמוד מלא עיניו:
(יד) שאם הוא מופלג בחכמה ת״ה סימן קל״ח כתב מי שהוא גדול הדור ומפורסם בדורו בכך נקרא מופלג בחכמה:
(טו) ומיהו כיון שהוא חכם קצת נכון לעשות לו הידור נראה דג׳ דינים יש לדברי הר״ר פרץ במופלג ואפי׳ אינו רבו כלל או רבו מובהק ואינו מופלג צריך לעמוד מפניו כמלא עיניו כו׳. אינו רבו מובהק ואינו מופלג בחכמה אבל מ״מ הוא רבו קצת חייב לעמוד מפניו ד׳ אמות וזהו דינא דגמרא ולכן לא הזכירו ואינו רבו כלל ואינו מופלג אפי׳ קימת ד׳ אמות א״צ רק הידור (וע״ל בסימן רמ״ב בדרישה סעיף כ״ח דאפי׳ הרב לתלמידו יעשה הידור וכ״כ רמ״א בסימן זה ס״ח עכ״ה) כנ״ל לפרש ועיין בדרישה:
(טז) והרמב״ם כתב מי שגדול ממנו בחכמה כו׳ עיין בב״י שכתב דברים הללו לא מצאתיהו בדברי הרמב״ם וגם א״א לגרוס הרמב״ן דגם הרמב״ן חלק עליהן בקצתן ע״ש ואני מצאתי בי״ד של קלף שכתב זה בשם הרמ״ה:
(יז) מי שגדול ממנו בחכמה וראוי ללמוד ממנו כו׳ כתלמיד עם רבו ר״ל די״ל דסבר שצריך לנהוג עמו כתלמיד עם רבו מובהק:
(ח) ומ״ש והר״פ כתב וכו׳ בסמ״ק סימן נ״ב כתב בפנים דברבו מובהק כמלא עיניו אפילו אינו מופלג לא בחכמה ולא בזקנה אבל כשהוא מופלג בחכמה או בזקנה שהוא בן ע׳ שנה א״צ שיהא רבו מובהק עכ״ל. ומשמע דאם אינו רבו כלל לא אבל בהגה״ה שם כתב לחלוק על מ״ש בפנים ופוסק דג׳ דינים יש דברבו מובהק כמלא עיניו אפילו אינו מופלג לא בחכמה ולא בזקנה וה״ה בחכם מופלג אפילו אינו רבו כלל דינו כרבו מובהק. וברבו שאינו מובהק אף בלא שיבה וכן שיבה אפילו אינו רבו בד״א. אבל אם אינו רבו כלל וגם אינו מופלג לא בחכמה ולא בזקנה פטור ומיהו אם חכם קצת נכון לעשות לו הידור עכ״ל וזהו שכתב רבינו בשם הר״פ שהוא בעל הגהות דסמ״ק אלא שקיצר רבינו דהו״ל לפרש דאינו פטור באינו רבו ואינו מופלג בחכמה אלא א״כ שאינו מופלג גם בזקנה דבמופלג בזקנה ודאי חייב דקי״ל כאיסי דכל שיבה במשמע כדלעיל וכמפורש בהגהת סמ״ג ודלא כב״י שהבין דמ״ש רבינו בשם הר״פ הוא סותר למ״ש בסמ״ק דליכא כאן סתירה אלא שני דיעות הן הסמ״ק עצמו ודעת הר״פ בהגה״ה הוא חולק עליו והרמב״ם כתב וכו׳ ט״ס הוא דלא נמצא כך בדברי הרמב״ם אלא צ״ל הרמב״ן ותחלת הדברים שאמר מי שגדול ממנו בחכמה וכו׳ משמעו אפילו אינו מופלג בחכמה אלא שהוא גדול ממנו אפי׳ אין רבו כלל כיון שראוי ללמוד ממנו דינו כרבו מובהק. אבל הר״פ לא קאמר אלא דוקא במופלג בחכמה וזה וזה כתוב בתוס׳ פרק אין עומדין (ברכות ל״א) אהא דאמר התם גבי ויביאו הנער אל עלי מורה הוראה בפני רבך את אע״פ שלא למד עדיין בפניו מ״מ גדול הדור היה ובא ללמוד לפניו עכ״ל וכתוב בת״ה סי׳ קל״ח נראה דתרי שינויי נינהו דלא שייכי אהדדי לצרף לחד שינוייא עכ״ל ור״ל דבין בזה ובין בזה דינו כרבו מובהק והר״פ כתב כשינוייא קמא דמופלג בחכמה דהיינו גדול הדור כעלי בדורו ובתוספות פ׳ שור שנגח ד׳ וה׳ (דף מ״א) גם כן תופסים התוס׳ בפשיטות דרב מופלג דינו כרבו מובהק ומביאו בת״ה סימן קל״ח והרמב״ן כתב כשינוייא בתרא דאם הוא גדול ממנו בחכמה וראוי ללמוד ממנו. ומ״ש ואם אינו גדול ממנו וכו׳ זה שכתב גם הר״פ ואם אינו רבו כלל וגם אינו מופלג בחכמה פטור ומיהו צריך לעשות לו הידור כיון שהוא חכם קצת:
באר הגולהש״ךטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהדרישהפרישהב״חהכל
 
(יא) אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, צָרִיךְ לַעֲמֹד מִפָּנָיו.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהעודהכל
(כא) טור וכאביי דלייט עלה קדושין דף ל״ג ע״ב
ואפילו אם הוא עוסק בתורה צריך לעמוד דליתא לדר״א דאמר אין ת״ח רשאי לעמוד לפני רבו בשעה שעוסק בתורה.
(יג) ומה שכתב ואפילו הוא עוסק בתורה צריך לעמוד דליתא לדרבי אלעזר וכו׳ בפ״ק דקידושין (שם) איתא להא דרבי אלעזר ואמרינן בה לייט עלה אביי ומשמע דהלכה כאביי ולפיכך השמיטו הפוסקים לההוא דר׳ אלעזר:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ב) (דליתא לדר׳ אלעזר כו׳ במרדכי דקידושין דף תרנ״ט ע״ד משמע דא״צ לעמוד כשעוסק בתורה אלא שחרית וערבית ע״ש {עד כאן המגיה}):
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישההכל
 
(יב) חָכָם, אֲפִלּוּ מֻפְלָג בְּחָכְמָה, רַשַּׁאי לַעֲמֹד בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא בַּעַל מַעֲשִׂים (ר״ן בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ן).
באר הגולהט״זש״ךבאר היטבטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חעודהכל
(כב) מהא דא״ל ניקום מקמיה דגברא דחיל חטאין הוא וכו׳ שבת דף ל״א ע״ב ומהא דשאני רב יחזקאל וכו׳ קדושין שם
(°) פי׳ ולא אמרי׳ שהוא זקן ואינו לפי כבודו
(ו) רשאי לעמוד – פירוש ואין בזה איסור משום זקן ואינו לפי כבודו ובטור כתב בזה צריכין לעמוד מפניו והביא ב״י דעות בזה וכ׳ מו״ח ז״ל להחמיר כדעת הטור.
(י) רשאי כו׳ – ואין בו משום זקן ואינו לפי כבודו והטור והר״ן כתבו דחייב לעמוד מפניו וכ״כ הב״ח.
(ח) רשאי – והטור והר״ן כתבו דחייב לעמוד מפניו וכ״כ הב״ח:
ומי שהוא חסיד ובעל מעשים הכל צריכים לעמוד מפניו אפילו הגדולים ממנו בחכמה הרבה.
(יז) ומה שכתב ומי שהוא חסיד ובעל מעשים הכל צריכים לעמוד מפניו וכו׳ בפרק במה מדליקין (שבת לא:) ר׳ סימון ור׳ אלעזר הוו יתבי חליף ואזיל ר׳ יעקב בר אחא א״ל חד לחבריה ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא א״ל אידך ניקום מקמיה דגבר בר אוריין הוא א״ל אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין הוא ואמרת לי את דגבר בר אוריין הוא ופירש״י אנא אמינא לך וכו׳ כלומר אתה מיעטת בשבחו ובפ״ק דקידושין (לג.) שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה דאפילו מר שמואל נמי קאים מקמיה וכתב הר״ן נראה לי שכל שמוחזק בבעל מעשים ואין ספק בעניינו כרב יחזקאל עומדין מפניו שלא צותה התורה בחכם אלא מפני שהחכמה מביאה לידי מעשים אלא שלא פרטה תורה במעשה כמו שפירשה בחכמה לפי שאין הכשר המעשה גלוי כמו שיתרון הכשר החכמה נראה לכל ע״כ ומיהו כתב שם בשם הרמב״ן דלא אשכחן קימה מפני בעל מעשים והא דאמרינן דרב יחזקאל דבעל מעשים הוה דאפילו מר שמואל קאים מקמיה היינו לומר שאין בו משום זקן ואינו לפי כבודו אפילו לשמואל ומש״ה חייב לעמוד מפני שיבה שלו עד כאן לשונו וכ״נ שהוא דעת הפוסקים שהשמיטו הא דעומדים מפני בעל מעשים כתב הרמב״ן בספר תורת האדם אצל דיני הקריעה דמהא דאמרינן בפ״ק דקידושין חדא דאתון חכימין ואנא חבר ומסיק עלה שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה דאפילו מר שמואל קאים מקמיה אלמא מקמי זקן אחר לא קאים ש״מ שאין ת״ח עומד בפני מי שקטן ממנו וכן כולה סוגייא מוכחת התם והטעם בזה מפני שהוא כזקן ואינו לפי כבודו ולפיכך אמרו שת״ח שבבבל עומדים זה מפני זה ואפי׳ גדול מפני קטן משום דשמעתתיה בפומייהו והו״ל רבו עכ״ל:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ד) מי שהוא חסיד ובעל מעשים ז״ל הר״ן שלא צותה התורה בחכם אלא מפני שהחכמה מביאה לידי מעשה אלא שלא פירשה התורה במעשה כמו שפירשה בחכמה לפי שאין הכשר המעשה גלוי ונראה לכל עכ״ל וכתב בשם הרמב״ם דלא אשכחן חיוב קימה בפני בעל מעשה לחוד פי׳ אלא אם רצה לקום רשאי ב״י וכן בש״ע לא כתב אלא רשאין וק״ל:
(יח) מי שהוא חסיד ובעל מעשים עיין בדרישה:
(ט) ומ״ש ומי שהוא חסיד וכו׳ היינו לומר אם אותו שהוא חכם ואינו גדול ממנו ולא למדו כלום הוא חסיד ובעל מעשים לא סגי בהידור אלא הכל צריכין לעמוד מפניו ואפילו הגדולים ממנו בחכמה הרבה אם אינן גדולים כמוהו בחסידות וכדאשכחן בפ״ק דקידושין (סוף דף ל״ג) אמר שמואל דהוה גדול בדורו וקאים מקמיה דרב יחזקאל דהוה בעל מעשים ואי לאו דהכי דינא לא הוי ראוי למר שמואל לזלזל בכבוד תורתו ולמיקם מקמיה אלא הוה עביד ליה הידור בלחוד אבל הר״ן לא כתב כך ע״ש הרמב״ן אלא כדמשמע בספר תורת האדם והביאו ב״י ולפע״ד נראה עיקר כמ״ש ע״ש הרמב״ן גם הר״ן חלק ע״ד הרמב״ן שהביא בפירושו אלא חייבין לעמוד מפני חכם בעל מעשים אפילו איננו זקן אפילו היה גדול בדורו כמר שמואל ודלא כמ״ש ב״י כאן וכן פסק בש״ע חכם אפילו מופלג בחכמה רשאי לעמוד בפני מי שהוא בעל מעשים עכ״ל דאלמא דאינו חייב לעמוד אלא רשאי כלומר שאינו משום זקן ואינו לפי כבודו שיעמוד לפני קטן ממנו כיון שהוא בעל מעשים דליתא אלא חייב לעמוד מפני חכם בעל מעשים ואפילו גדול בדורו מפני קטן חייב לעמוד מפניו נראה לי:
באר הגולהט״זש״ךבאר היטבטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חהכל
 
(יג) רָאָה אַב בֵּית דִּין, עוֹמֵד מִלְּפָנָיו מִשֶּׁיִּרְאֶנּוּ מֵרָחוֹק מְלֹא עֵינָיו עַד שֶׁיַּעֲבֹר מִלְּפָנָיו אַרְבַּע אַמּוֹת.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךבאר היטבטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חעודהכל
(כג) ממימרא דרבי אבהו וכו׳ שם
(יא) אב״ד כו׳ – כתוב בסמ״ק סימן ל״ב ודין נשיא ואב ב״ד אין אנו צריכין עתה עכ״ל משמע דר״ל דאין בזמנינו נשיא ואב ב״ד ואע״פ שמקבלים בקהלות ראשי ישיבות ואב ב״ד אין להם אלא דין חכם ומה״ט לא נהגו עכשיו לעשות שורה לאב ב״ד כדלקמן סעי׳ ט״ו ועכשיו נהגו שלא לקום אלא מפני ראש ישיבה ואב״ד ואפשר שלא לחלק בין חכם לחכם השוו מדותיהם שכל שהוא תופס ישיבה או אב״ד נקרא חכם לעמוד מפניו ועדיין צ״ע.
(ט) אב״ד – כתב הש״ך דאין בזמנינו נשיא ואב״ד ואע״פ שמקבלים בקהלות ראשי ישיבות ואב ב״ד אין להם אלא דין חכם ועכשיו נהגו שלא לקום אלא מפני ראש ישיבה ואב״ד ואפשר שלא לחלק בין חכם לחכם השוו מדותיהם שכל שהוא תופס ישיבה או אב״ד נקרא חכם לעמוד מפניו ועדיין צ״ע עכ״ל:
ראה אב ב״ד עומד מלפניו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיעבור מלפניו ד׳ אמות.
(יח) ראה אב ב״ד עומד מלפניו משיראנו מרחוק מלא עיניו וכו׳ בפ״ק דקידושין (שם) מימרא דחזקיה ואע״ג דלא אמרי׳ בגמרא אלא כיון שעבר יושב משמע לרבינו דכיון שעבר ארבע אמות קאמר דכיון דמלפניו צריך לעמוד מלא עיניו אינו בדין שתיכף שיעבור ישב וכן כתב הרמב״ם בפ״ו מהל׳ ת״ת.
ומה שכתב ראה את הנשיא עומד מלפניו מלא עיניו וכו׳ גם זה מימרא דחזקיה שם:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(י) ראה אב״ד וכו׳ בפ״ק דקידושין והא דאיתא בספרים שלנו וכיון שעבר יושב ט״ס הוא וצ״ל וכיון שעבר ד׳ אמות יושב וכן כתבו כל הפוסקים גבי אב״ד ורש״י והרא״ש הוי גורסים כך גם גבי חכם כדפרישית בסמוך:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךבאר היטבטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חהכל
 
(יד) רָאָה אֶת הַנָּשִׂיא, עוֹמֵד מִלְּפָנָיו מְלֹא עֵינָיו, וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ אוֹ עַד שֶׁיִּתְכַּסֶה מֵעֵינָיו. וְכֻלָּם שֶׁמָּחֲלוּ עַל כְּבוֹדָם, כְּבוֹדָם מָחוּל, וְאַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה לְכַבְּדָם וְלָקוּם מִפְּנֵיהֶם קְצָת.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהביאור הגר״אפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חעודהכל
(כד) שם במימרא הנזכרת
(כה) שם דף ל״ב ע״א וע״ב ובכתובות דף י״ז ע״א
(יז) או עד כו׳ – כמו ברבו כנ״ל:
(יח) ואעפ״כ כו׳ – שם אפ״ה כו׳:
(ד) מחול – עבה״ט של הרב מהרי״ט ז״ל ועיין בתשובת חות יאיר סימן ר״ב שנשאל בת״ח היודע נגן בכמה מיני כלי זמר אם הרשות בידו לנגן בכנור לפני חתן וכלה או אסור לבזות עצמו מפני כבוד תורתו ואין יכול למחול על בזיונו וכתב דלכאורה זה תלוי בפלוגתא שבין הרמב״ם והרא״ש גבי זקן ואינו לפי כבודו הובא בח״מ סימן רס״ג ס״ג דלדברי הרא״ש שם דאף אם רוצה להחמיר אינו רשאי ה״ה כאן ושוב כתב דבזה לכ״ע שרי ומצוה עביד אחרי שהכל יודעים שאין לו שכר בעמלו ושהוא עושה לש״ש דדברי הרא״ש אינם רק בדבר מצוה שהיא בין אדם לחבירו דפטרה תורה לזקן ואינו לפ״כ ככלל שאמרו כל שהיה מטפל באבידה שלו וטוען ה״נ בשל חבירו דלא צותה תורה רק ואהבת לרעך כמוך ואם ירצה להחמיר נעשה כמבזה תורתו ליטפל בממון עצמו שאין ראוי לבזות עליה משא״כ במצות שבין ישראל למקום כ״ש מצוה שהזמן גרמא אין בו משום ביזוי כבוד זקנה ותורה וכל הנוהג קלות בעצמו לצורך גבוה ומצות ה׳ אף שאינה מצות עשה ממש רק גמילות חסד שילפינן מוהלכת בדרכיו הרי זה משובח ותבא עליו ברכה ע״ש:
ראה את הנשיא עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו או עד שיתכסה מעיניו וכולם שמחלו על כבודם כבודם מחול אלא שאפילו הכי מצוה לכבדם ולקום מפניהם קצת.
(יט) ומה שכתב וכולם שמחלו על כבודם כבודם מחול אלא שאפילו הכי מצוה לכבדם ולקום מפניהם קצת גם זה שם (לב:):
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(יא) ומ״ש וכולם שמחלו וכו׳ שם בעובדא דרבא ועובדא דרב פפא דהוה משקי כל חד בי הלולא דבריה דמחלו על כבודם להשקות להם ואסיקנא דאפ״ה הידור בעי להו לרבנן למיעבד ע״ש (דף ל״ב):
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהביאור הגר״אפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חהכל
 
(טו) כְּשֶׁהַנָּשִׂיא נִכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, עוֹמְדִים וְאֵינָם יוֹשְׁבִים עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם: שְׁבוּ. כְּשֶׁאַב בֵּית דִּין נִכְנָס, עוֹשִׂים לוֹ שׁוּרוֹת עוֹמְדִים מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. כְּשֶׁהֶחָכָם נִכְנָס, כָּל שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹתָיו עוֹמֵד מִלְּפָנָיו, אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב, עַד שֶׁנִּכְנָס בִּמְקוֹמוֹ.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(כו) ברייתא הוריות דף י״ב ע״ב וכפי׳ התוס׳ והרא״ש שם בפרק קמא דקידושין
(יט) כשהנשיא כו׳ – ר״ל כל הנ״ל בשוק וכאן בבה״מ:
וכשיושבין שורות שורות בב״ה נוהגים עמהם בזה הסדר כשהנשיא נכנס עומדין כל העם ואינן יושבין עד שיאמר להם שבו כשאב ב״ד נכנס עושין לו שורות עומדין מכאן ומכאן עד שיכנס ויושב במקומו ושאר העם יושבין במקומן חכם שנכנס כל שיגיע לו בד׳ אמותיו עומד מלפניו אחד עומד ואחד יושב עד שנכנס במקומו.
(כ) כשהנשיא נכנס עומדים כל העם ואינם יושבים עד שיאמר להם שבו וכו׳ עד הופכים פניהם כלפי העם הכל בסוף הוריות (יג.) וכתבוהו הרי״ף והרא״ש בפ״ק דקידושין וכתבו התוס׳ והרא״ש דהאי סידורא דהוריות מיירי בבית המדרש וההיא דחזקיה דפ״ק דקידושין מיירי בשוק ולישנא הכי מוכח דהכא אמרינן כשהנשיא נכנס דמשמע נכנס לבית המדרש ובההיא אמר הרואה חכם עובר דמשמע עובר בשוק ודע שהרמב״ם בפרק ו׳ מהל׳ ת״ת לא חילק ביצא לצורך בין קטנים לגדולים וטעמו משום דאיתא התם בסוף הוריות אמר רבא האידנא דחלשא עלמא אפי׳ לגדולים נמי אבל הרי״ף והרא״ש השמיטו הא דרבא ואפשר שלא היה בגירסתם ודע דאיתא תו התם על בני ת״ח שאביהם ממוני׳ פרנסים על הצבור רבי אליעזר בר צדוק אומר אף בבית המשתה עושין אותם סניפים אמר רבא ובחיי אביהם ופי׳ רש״י סניפין שמושיבין אותם בצד הזקנים מפני כבוד אביהם והשמיטוהו הרמב״ם והרא״ש ואיפשר דס״ל דת״ק פליג עלייהו והלכה כת״ק א״נ טעמא דהשמיטוהו משום דכיון דלענין בית המשתה הוא דקאמר ואנן בדינא דבית המדרש עסקי׳ ולא בדינא דבית המשתה:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(יט) עושין לו שורות עומדין מכאן כו׳ פי׳ ואין צריכין לעמוד אלא השורה שעובר ביניהם וחכם אפי׳ שורות אין עושין מפניו אלא כל מי שיגיע לתוך ד׳ אמותיו צריכין לעמוד ומי שעובר מלפניו יכול לישב:
(כ) אחד עומד ואחד יושב ר״ל כל פסיעה שפוסע החכם לוה שיושב לפניו ובא לד׳ אמותיו הוא עומד וזה שמכאן שעובר מד׳ אמותיו הוא יושב:
(יב) וכשיושבין שורות שורות וכו׳ בסוף הוריות וכתבוהו הרי״ף והרא״ש פרק קמא דקידושין ופי׳ התוספות דסידורא דהוריות מיירי ביושבין בבית המדרש והא דלעיל בפרק קמא דקידושין בראה חכם שעובר וכו׳ אב״ד שעובר וכו׳ מיירי בשוק:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
 
(טז) בְּנֵי חֲכָמִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, בִּזְמַן שֶׁהָרַבִּים צְרִיכִים לָהֶם, מַפְסִיעִים עַל רָאשֵׁי הָעָם וְנִכְנָסִים לִמְקוֹמָם. וְאֵין שֶׁבַח לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁיִּכָּנֵס בָּאַחֲרוֹנָה. יָצָא לִצְרָכָיו, נִכְנָס וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהעודהכל
(כז) שם בברייתא
(כח) רמב״ם שם בפ״ו
(כט) כרבא דאמר האידנא דחלשא עלמא ואפילו לגדולים שם
(ז) בני חכמים כו׳ – זהו בתוספת׳ סוף מס׳ הוריות ונראה פירושו ע״פ שאמרו בפ׳ מצות חליצה גבי מעשה דרבי ישמעאל ברבי יוסי ואבדן דתחילה היה ר׳ ישמעאל מפסיע על ראשי עם קודש ואמר הטעם אני ישמעאל בר׳ יוסי באתי ללמוד תורה מרבי ואחרכך באה יבמה לפני רבי ואמר לאבדן צא ובדקה אם גדולה היא לבתר דנפק אמר רבי ישמעאל בשם אביו אין צריכין דבאיש בעינן דוקא שיהא גדול אבל אשה בין גדולה בין קטנה וכשחזר אבדן הוה מפסיע על ראשי עם קודש אמר רבי ישמעאל מי שצריך לו עם קודש יפסיע על ראשי עם קודש ומי שא״צ לו עם קודש לא יפסיע על ראשי עם קודש כו׳ מבואר מזה דחכם עצמו יפסיע על ראשי עם קודש כיון שצריכים לתורתו אע״פ שיש אדם גדול אחר שם וזהו טעם לפסיעות ר׳ ישמעאל כו׳ להורות ברמז שגם הוא חכם ורבים צריכים לו אף ע״פ שבאתי ללמוד מרבי. ואבדן לא היה לו מעלה זאת אלא מעלתו היה שהלך בשליחותו של רבי לדבר מצוה ועל כן היה רוצה לפסוע ואמר לו רבי ישמעאל ששליחותו היתה בחנם שאין האשה צריכה בדיקה ועל כן אין לו רשות לפסוע והורה לו רבי שם וע״כ אמרו התוס׳ שאם הבנים של החכמים או התלמידים של החכמים הולכים באיזה עסק אז אם אותו עסק הוא לצורך רבים יש להם רשות לפסוע ובזה אין חילוק הן אם היה העסק ההוא קודם כניסתן לבית המדרש שיש להם רשות ליכנס ולפסוע והן אם היו כבר שם ויוצאין לעסק זה וחוזרין שיש לפסוע ומ״ש אחר כך יצא לצרכיו כו׳ דמשמע אע״פ שהוא חכם אינו מפסיע אא״כ ביוצא לצרכיו זהו כיון שכבר היה שם ויצא ובגמרא מחלק דביוצא לקטנים דוקא מיירי אבל ביוצא לגדולים הוה פושע דאיבעי ליה למבדק נפשיה תחלה ורבא אמר האידנא דחלש עלמא אפילו לגדולים ובתוספות פ׳ מצות חליצה (יבמות ק״ה) הקשו מההיא דפרק קמא דסנהדרין אזהרה לדיין שלא יפסיע על ראשי עם קודש ותירצו היינו שלא יצא לצורך עם קודש אי נמי אפילו יצא לצורך עם קודש יש לו לקצר כפי מה שיוכל כדאמרינן בזקן מנין שלא יטריח כו׳ עכ״ל כנ״ל בדברים אלו.
(ח) שיכנס באחרונה – ואע״ג דפרש״י באלה הדברים בפסוק ראשיכם עליכם שהראש יכנס באחרונה היינו שהרשות בידו לעשות כן והקהל מחויבים לסבול דבר זה ממנו אבל הוא עצמו ימנוע מלעשות כן דוגמא דקימה אע״ג דמצוה היא אפילו הכי אמרינן שלא יטריח הצבור.
(יב) בני חכמים ות״ח כו׳ – ר״ל בנים של חכמים ושל ת״ח שבני קאי אתרווייהו או י״ל דה״ק בן חכם או תלמיד של חכם ועד״ר שהאריך בזה.
(י) חכמים – פי׳ בני של חכמים ושל ת״ח או י״ל דה״ק בן חכם או תלמיד של חכם:
(כ) ואין שבח כו׳ – ספ״ו דברכות (מ״ג ב):
בני חכמים ות״ח בזמן שהרבים צריכין להם מפסיעין על ראשי העם ונכנסים למקומן ואין שבח לת״ח שיכנס באחרונה יצא לצרכיו נכנס וחוזר למקומו ודוקא שיצא לצורך קטנים אבל יצא לצורך גדולים לא יחזור שהיה לו לבדוק עצמו תחלה.
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ה) בני חכמים ותלמידי חכמים לכאורה נראה דר״ל בנים של חכמים ובנים של תלמידי חכמים דאי ר״ל תלמידי חכמים עצמם מאי זה שכתב בזמן שרבים צריכין להם דמשמע דקאי נמי אבני חכמים וה״ד אי ר״ל שרבים צריכים לבני חכמים ז״א דמאי להו לבניהם אי לא דגם הבנים חכמים וא״כ לאו בני חכמים מקרי אלא חכמים ואי אאביהם החכמים קאמר שרבים צריכין להם קש׳ הא דקאמר בזמן שרבים צריכין הא ודאי צריכין להם כאשר כתבתי בא״ח ריש סי׳ תקע״ה מהו יחיד ומהו תלמיד חכם ע״ש ועוד דלפ״ז זו ואצ״ל זו קתני דאי בני חכמים מפסיעים על ראשי העם כ״ש בתלמידי חכמים עצמם ע״כ נראה כדפרישית וכן מוכח קצת בש״ע שכתב ותלמיד חכם ע״ש אבל ודאי חכם עדיף מת״ח כדכתבתי בא״ח סימן הנ״ל וכדמשמע לקמן סימן רמ״ו שכתב חכם ותלמיד חכם חכם קודם מיהו י״ל דלק״מ דודאי חכם ויחיד הוא ראוי למנותו פרנס על הציבור מיהו לאו כל חכם ויחיד הוא ממונה על הציבור כמ״ש רבינו בסמוך ז״ל בני חכמים שאבותיהן ממונין פרנסים על הציבור אבל אי אינם ממונים אף שהם ראויים למנותם אין הציבור צריך להם מקרי ואין לבניהם ותלמידיהם מעליותא לפסוע על ראשי עם קודש ומ״ש ותלמידי חכמים נ״ל דר״ל תלמיד של חכמים המשמשו וכאילו אמר תלמיד ובן של חכם בזמן שרבים צריכין לאותו חכם כו׳ והשתא א״ש מ״ש מפסיעין דר״ל משום כבוד אביהן מפסיעין על ראשי עם ולא משום כבוד עצמן מיהו זה אינו להמדקדק בסוגיא דפ׳ מצות חליצה דף ק״ה ע״ב ז״ל אדהכי אתא ר׳ למתיבתא רבי חייא ור״ש ב״ר דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו רבי ישמעאל ב״ר יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל. א״ל אבדן (תלמידו של רבי היה) מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קודש א״ל אני רבי ישמעאל בר״י שבאתי ללמוד תורה מרבי כו׳ עד אדהכי אתא יבמה לקמיה דרבי א״ל רבי לאבדן פוק בדקה (אם הביאה שתי שערות) כו׳ עד א״ל לאבדן תא לא צריכת כבר הורה זקן קא מפסע אבדן ואתי א״ל רבי ישמעאל בר״י מי שצריך לו עם קודש יפסיע על ראשי עם קודש מי שא״צ לו עם קודש היאך יפסיע על ראשי עם קודש א״ל רבי לאבדן קום בדוכתך עכ״ל הגמרא הרי לפנינו בהדיא דמ״ש בזמן שצריכין להם מפסיע על ראשי עם אתלמידים קאי שרבים צריכין להתלמידים וממילא קאי ג״כ אבני ת״ח שרבים צריכין לבנים. ומיהו אינו מוכרח די״ל דאע״ג דהתלמידים אינן פוסעין אלא בזמן שרבים צריכין להן מ״מ בבנים דחכם משום כבוד החכם הקילו לפסוע בכל ענין וז״ש בסמוך והוא ג״כ מברייתא בסיף הוריות בבני חכמים בזמן שיש להן דעת לשמוע כו׳ משמע שאינו מחלק כ״א אם פניהן נגד העם או נגד הזקנים אבל משמע דעכ״פ נכנסים למקום שאביהן החכמים יושבין וגם פוסעין דרך הליכתן שם על ראשי עם קדש כמו החכמים עצמן וק״ל. ומיהו אינו מוכרח דל׳ רבינו גם שם במקומו בסוף מסכת הוריות דף י״ג ע״ב דת״ר בני חכמים ותלמידי חכמים בזמן שרבים צריכין להן מפסיעין על ראשי עם הלשון משמא דבחדא מחתא מחתינהו וכמו שבתלמידים צ״ל שהן עצמן יצטרכו לרבים וראייה מאבדן הנ״ל כן ג״כ בני חכמים הבנים עצמן יצטרכו. וי״מ בני חכמים כמו בן חכם שחכם קאי אבן וזהו דוחק. ויש לדקדק אלשון מפסיעין שכתב רבינו וכן ג״כ הוא ל׳ הברייתא וגם לשון הרמב״ם שמפסיען הוא מפעיל היל״ל פוסעין ולפי׳ הראשון ניחא דר״ל שמפני כבוד אביהן חולקין כבוד גם לבניהן ותלמידיהן נמצא שהחכמים פועלין בבניהן וזהו ל׳ מפעיל. ונראה שהשני הפירושים יחד הן אמת שבן חכם ותלמידו שרבים צריכין להן עצמן פוסעין בשביל כבוד אביהן או רבם החכם ולא בשביל עצמן לחוד כי אף שרבים צריכין להן מ״מ אין פוסעין כ״א החכם שרבים המנוהו עליהן לאב״ד או לנשיא כי בודאי גם יש בב״ה רבים כמוהם אלא בהצטרף להן גם כבוד אביהם ורבם הן פוסעין. ומש״ה א״ר ישמעאל ברבי יוסי אני רבי ישמעאל בר״י שהיו ידוע שרבים צריכין לו וללמוד תורה לפני רבי באתי כלומר ובהצטרפות אצל שניהן יחד מש״ה אני רשאי לפסוע: ויש לדקדק עוד ששם בתוס׳ פרק מצות חליצה כתבו בד״ה מי שצריך לו עם קודש כו׳ עד בהוריות תניא בני חכמים כו׳ עד יצא לצורך נכנס ויושב במקומו פי׳ לצורך העם ובתוספתא גרסינן בהדוא יצא לצורך העם. וא״כ איך כתב רבינו הכא פי׳ דיצא לצורך קטנים או גדולים הא שם מפורש דצריכין דיצא דוקא לצורך העם (וי״ל דשני מימרות או ברייתות נינהו ע״ש) ואפשר שזהו הטעם שהשמיטוהו הרי״ף והרא״ש מגירסתן להא דרב פפא דמחלק בין קטנים לגדולים ולהא דרבא וק״ל. ועוד צריכין לומר (זהו פי׳ לסוגיא דגמרא) דמ״ש יצא לצורך העם נכנס יחוזר למקומו דהיינו דוקא חכם או ת״ח שרבים צריכין לו דנותן לו רשות לכנוס כיון דאפשר דרבים יצטרכו לו גם עתה בכניסתו. ומ״מ בעינן ג״כ שוצא לצורך העם דאל״כ הו״ל בפשיעה וכיון שיצא שוב לא התירו לו לכנס ומש״כ אבדן זה אף שיצא לצורך העם מ״מ כיון שאין רבים צריכין לו אמר לו רבי שלא יכנוס. ורבי ישמעאל השיב לאבדן תחילה אני ישמעאל ב״ר יוסי ר״ל שהיה שמו ידוע שרבים היו צריכין לו. וכדי שלא יאמר לו אבדן א״כ כיון שחשוב אתה למה באתה מש״ה הקדים לומר לו ללמוד תורה לפני רבי באתי כלומר יש לי דין תלמיד של חכם ורבים צריכין לו. ומ״ש תחילה אינהו דהוו קלילי יתבי בדוכתייהו ר״ל לא היו צריכין לפסוע על ראשי עם אלא מהרה קל חיש נכנסו ויתבו במקומם משא״כ רבי ישמעאל שאחר שכבר ישבו הקהל כשהוא ביקש לכנוס ולישב לפני רבי הוצרך לפסוע על ראשי עם וק״ל:
(ו) ואין שבח לת״ח שיכנוס באחרונה וא״ת והא אמרינן נכנס אחרון ויצא ראשון ורש״י הביאו בפרשת דברים נ״ל דהתם קאי דוקא אחכמים ונשיאים הממונים עליהם וכאן קאי אכל ת״ח ומש״ה נמי דקדק וכתב ת״ח וכמ״ש בא״ח סימן תקע״ה דת״ח אין ראוי למנות פרנס על הציבור כי הראוי למנות חכם ויחיד נקרא ולא ת״ח ולעיל דקאי אהעברת לפניהם בשוק דנקט ג״כ חכם מ״מ איירי בחכם שאינו ממונה עליהם א״נ בשוק אפי׳ הממונה עליהם ראוי לו שלא לטרוח כי אין כבודו בשוק כ״א בב״ה ובבית המדרש ומש״ה אמרו נכנס אחרון כו׳ וכבר כתבתי דלשון כניסה לבית הכנסת ומדרש קאי א״נ התם הוא אזהרה להעם ר״ל שהם לא ימהרו לצאת אלא ימתינו שיצא הוא ראשון וכן לא יאחרו ליכנס אלא ימהרו כדי שיכנס הוא אחרון וכן משמע מדברי רש״י בפרשת דברים שהוא אזהרה לעם שפי׳ על פסוק ואתן אותם ראשים עליכם ז״ל שתתנהגו בהם כבוד ראשים במקח ראשים בממכר ראשים במשא ומתן נכנס אחרון יוצא ראשון:
(כא) בני חכמים ותלמידי חכמים ר״ל בני של חכמים ושל תלמידי חכמים דבני קאי אתרוייהו או י״ל דה״ק בן חכם או תלמיד של חכם ועד״ר:
(כב) ואין שבח לת״ח שיכנס באחרונה ואע״פ שכבר כתב לעיל ז״ל אין ראוי לחכם שיטריח על הצבור לעיל קאי אהעברת השוק לפניהם וכאן קאי אכניסת ב״ה וכדמוכח הל׳ דלעיל נקט ל׳ העברה וכאן לשון כניסה וכן תירצו התוס׳ והביאו הכ״מ פ״ו דהל׳ ת״ת ועיין בדרישה:
(כג) אבל יצא לצורך גדולים כו׳ ז״ל ב״י והרמב״ם לא חילק משום דאיתא בסוף הוריות אמר רבא האידנא דחלשא עלמא אפי׳ לגדולים נמי והרי״ף והרא״ש השמיטו הא דרבא ואפשר שלא היה בגירסתם וכן בש״ע לא חילק ע״ש:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישההכל
 
(יז) בְּנֵי חֲכָמִים שֶׁאֲבוֹתֵיהֶם מְמֻנִּים פַּרְנָסִים עַל הַצִּבּוּר, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דַּעַת לִשְׁמֹעַ, נִכְנָסִים וְיוֹשְׁבִים לִפְנֵי אֲבִיהֶם וְהוֹפְכִים פְּנֵיהֶם כְּנֶגֶד אֲבִיהֶם. וְאִם אֵין בָּהֶם דַּעַת לִשְׁמֹעַ, הוֹפְכִים פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם.
באר הגולהט״זבאר היטבטוראור חדש – תשלום בית יוסףפרישהעודהכל
(ל) שם בברייתא הנזכרת
(ט) נכנסים ויושבים כו׳ – הך נכנסין אין פירושו שיפסיע על ראשי עם קודש דלא התירו זה אלא בשביל צורך עם קודש אלא ה״ק שיש לאביהם רשות ליקח בניהם עמהם בשעת כניסתן ולהחזיק בניהם אצלם במקום מושבם וכן אמרו עוד בגמ׳ דאף במשתה מושיבין הבנים בצד הזקנים משום כבוד אביהם. כן נראה לי.
(יא) אביהם – פי׳ הט״ז שיש לאביהם רשות ליקח בניהם עמם בשעת כניסתן ולהחזיק בניהם אצלם במקום מושבם וכן אמרו עוד בש״ס דאף במשתה מושיבין הבנים בצד הזקנים משום כבוד אביהם עכ״ל:
בני חכמים שהיו אבותיהם ממונין פרנסין על הצבור בזמן שיש בהם דעת לשמוע נכנסים ויושבין לפני אביהם והופכים את פניהם כנגד אביהם ואם אין בהם דעת לשמוע הופכים את פניהם כלפי העם.
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(כד) נכנסין ויושבין לפני אביהן ואף במשתה מושיבין אותם בצד הזקנים משום כבוד אביהם גמרא:
באר הגולהט״זבאר היטבטוראור חדש – תשלום בית יוסףפרישההכל
 
(יח) הָיוּ בְּיַחַד, חָכָם שֶׁמֻּפְלָג בְּחָכְמָה וְהוּא בָּחוּר וְזָקֵן שֶׁמֻּפְלָג בְּזִקְנָה וְהוּא חָכָם קְצָת; בִּישִׁיבָה שֶׁל דִּין אוֹ שֶׁל תּוֹרָה, הוֹלְכִים אַחַר הַחָכְמָה לְהוֹשִׁיב הֶחָכָם בָּחוּר בָּרֹאשׁ וּלְדַבֵּר תְּחִלָּה. וּבִמְסִבָּה שֶׁל מִשְׁתֶּה אוֹ שֶׁל נִשּׁוּאִים, הוֹלְכִים אַחַר הַזִּקְנָה לְהוֹשִׁיבוֹ בָּרֹאשׁ. וְאִם הֶחָכָם מֻפְלָג בְּחָכְמָה וְהַזָּקֵן אֵינוֹ מֻפְלָג בְּזִקְנָה, בְּכָל מָקוֹם הוֹלְכִים אַחַר הַחָכְמָה. וְאִם הַזָּקֵן מֻפְלָג בְּזִקְנָה וְהֶחָכָם אֵינוֹ מֻפְלָג בְּחָכְמָה, בְּכָל מָקוֹם הוֹלְכִים אַחַר הַזִּקְנָה, הוֹאִיל וְהוּא חָכָם קְצָת. וְאִם אֵין שׁוּם אֶחָד מֵהֶם מֻפְלָג, לֹא זֶה בְּחָכְמָה וְלֹא זֶה בְּזִקְנָה, הַזָּקֵן קוֹדֵם בְּכָל מָקוֹם.

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חעודהכל
(לא) מימרא דרבי אמי וכדמפרש רב אשי בב״ב דף ק״ך ע״א
(לב) הרמב״ם שם וכתבו הרא״ש בפ״ק דקדושין וכדמפרש הרמב״ם שם הטעם דבשביל שהבחור חכם קצת יותר ממנו אין לנו לבייש את הזקן והחכם אינו בוש בכך מאחר שזקן ממנו יודע הוא שבשביל זקנתו חולקין לו כבוד
(י) הזקן קודם בכ״מ – צריכין לומר גם כן והוא שיהא חכם קצת כמו ברישא וכ״ש הוא ומיירי נמי שהבחור חכם ממנו דאל״כ פשיטא וכן איתא להדיא באשר״י ואין להקשות א״כ אמאי הוצרך לומר היכא שהזקן מופלג והחכם אינו מופלג שהזקן קודם הא כל שכן הוא מכח דין זה דיש לומר דקא משמע לן דאפ״ה בעינן שיהא הזקן חכם קצת. בשם רש״ל. ומשמע מדברי רשב״ם פרק יש נוחלין גבי בנות צלפחד דבשניהם אינם מופלגים הולכים אחר השנים דהיינו למי שיש לו יותר שנים ואפי׳ אינו זקן בן ע׳ שנה. וטעם שהזקן קודם בזה שאין בזה פחיתות להחכם שאינו מופלג במה שחולקין כבוד לכשנגדו בשביל שנותיו.
(יג) או של נשואים כו׳ – כתב הב״ח נראה דהאי של נשואים הכי פירושו אם אחים או אחיות יעשו להם נשואים אע״ג שא׳ גדול מחבירו בחכמה לא יקדימו לעשות נשואים לקטן בשנים מפני שהוא גדול בחכמה אלא יקדימו לעשות נשואים לגדול בשנים כו׳.
(יד) הזקן קודם בכל מקום – צ״ל ג״כ והוא שיהא חכם קצת וכל שכן הוא ומיירי נמי שהבחור חכם ממנו דאל״כ פשיטא. מהרש״ל ופרישה. והר״ן כתב שיש חולקים דהיכא דאין אחד מופלג הוי ליה כאילו תרווייהו מופלגים ובישיבה הלך אחר החכמה ובמסיבה הלך אחר הזקנה.
(יב) נישואים – כתב הב״ח דהכי פי׳ אם אחים או אחיות יעשו להם נשואים אע״ג שאחד גדול מחבירו בחכמה לא יקדימו לעשות נשואים קטן בשנים מפני שהוא גדול בחכמה אלא יקדימו לעשות נשואים לגדול בשנים כו׳:
(יג) קודם – צ״ל והוא שיהא ג״כ חכם קצת כמו ברישא וכ״ש הוא ומיירי נמי שהבחור חכם ממנו דאל״כ פשיטא. כ״כ מהרש״ל ופרישה:
(כא) ואם החכם כו׳ ואם הזקן כו׳ – מדקאמר והוא דמיפלג והוא דמיפלג כו׳ משמע דבא׳ מיפלג והשני לא הולכין הכל אחר המופלג:
(כב) ואם אין שום כו׳ – דל״ל שיהיה שוה לשגיהם מופלגים דא״כ אמאי קאמר והוא דמיפלג כו׳ הל״ל כה״ג אלא דודאי הולכין בכ״מ אחר אחד מהן ולא ידעינן מנו וכתב הרשב״ם דמסתבר אחר הזקן ועבה״ג משמו וכ״ז כתב הרא״ש ג״כ:
היו ביחד חכם שמופלג בחכמה והוא בחור וזקן שמופלג בזקנה והוא חכם קצת אבל לא כבחור בישיבה של דין או של תורה הולכין אחר החכמה להושיב החכם ובחור בראש ולדבר תחלה ובמסיבה של משתה או של נישואין הולכים אחר הזקנה להושיבו בראש ואם החכם מופלג בחכמה והזקן אינו מופלג בזקנה בכ״מ הולכין אחר החכמה ואם הזקן מופלג בזקנה והחכם אינו מופלג בחכמה בכ״מ הולכין אחר הזקנה והוא שיהא זקן חכם קצת אפילו אם הבחור חכם ממנו ואם אין שום אחד מהן מופלג לא זה בחכמה ולא זה בזקנה הזקן קודם בכל מקום.
(כא) היו ביחד חכם שמופלג בחכמה והוא בחור וכו׳ בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ.) א״ר אמי בישיבה הלך אחר חכמה במסיבה הלך אחר זקנה אמר רב אשי והוא דמופלג בחכמה והוא דמופלג בזקנה וכתבוהו הרי״ף והרא״ש בפ״ק דקידושין:
(כב) ומה שכתב רבינו ואם החכם מופלג בחכמה והזקן אינו מופלג בזקנה וכו׳ עד סוף הסימן הם דברי הרמב״ם בפרק יש נוחלין וכתבם הרא״ש בפ״ק דקידושין:
(כג) ומה שכתב ואם אין שום אחד מהם מופלג וכו׳ הזקן קודם הטעם נתבאר בדברי רשב״ם שם וז״ל מדאמר רב אשי והוא דמופלג וכו׳ דהיכא דהוו תרוייהו מופלגין הולכין בישיבה אחר החכם ובמסיבה אחר הזקן מכלל דהיכא דלא הוו תרוייהו מופלגים לא האי ולא האי הולכים בכ״מ אחר אחד מהם ומדלא פי׳ איכא למימר דמסתמא הולכים אחר הזקן דבשביל שהבחור חכם קצת יותר ממנו אין לנו לבייש את הזקן והחכם אינו בוש בכך מאחר שזקן ממנו יודע שבשביל זקנתו חולקין לו כבוד:
והר״ן כתב שהרא״ה חולק בדבר וסובר דהיכא דאין א׳ מהם מופלג הו״ל כאילו תרוייהו מופלגין ובישיבה הלך אחר חכמה ובמסיבה הלך אחר זקנה:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ז) הזקן קודם בכל מקום צ״ל ג״כ והוא שיהיה חכם קצת כו׳ וא״ל א״כ אמאי קאמר רבינו היכא שהזקן מופלג כו׳ ואין לתרץ דלמטה מיירי כשאין הבחור חשוב ממנו ולהכי חזר רבינו לכתוב דין זה לאשמועינן דדוקא כשאין הבחור חשוב ממנו אבל אם הוא חשוב ממנו הולכין אחר הבחור כיון שאין הזקן מופלג בוקנה דזה אינו דהא בהדיא כתב ב״י בשם ר״ן דאפי׳ הבחור דחשוב ממנו אפ״ה הולכין אחר הזקנה וכן דייק ל׳ רבינו שהאריך בלשונו ולא כתב בקיצור ואם שוין כו׳ אלא ודאי אף אם הבחור חכם יותר הולכין אחר הזקנה לכן ע״כ צ״ל כמו שכתבתי בפרישה:
(כה) הזקן קודם בכל מקום צ״ל ג״כ והוא שיהיה חכם קצת וכ״ש הוא ומיירי נמי שהבחור חכם ממנו דאל״כ פשיטא וק״ל וכן איתא להדיא באשר״י וא״ל א״כ אמאי קאמר היכא שהזקן מופלג והחכם אינו מופלג שהזקן קודם הא כ״ש דדין זה הוא די״ל דקמ״ל דאפ״ה בעינן שיהא הזקן חכם קצת ודו״ק מ״ו ועיין בדרישה:
(יג) היו ביחד חכם שמופלג בחכמה וכו׳ מימרא דרבי אמי בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ) ועל פי פירוש רשב״ם ומביאו הרא״ש פרק קמא דקידושין:
(יד) ומ״ש רבינו ובמסיבה של משתה או של נשואין הולכין אחר הזקנה להושיבו בראש תימה אמאי איצטריך לפרש של נשואין טפי משאר מסיבה של משתה ונראה דהאי נשואין הכי פירושו אם אחים או אחיות יעשו להם נשואין אף על גב שאחד גדול מחבירו בחכמה לא יקדימו לעשות נישואין לקטן בשנים מפני שהוא גדול בחכמה אלא יקדימו לעשות נשואין לגדול בשנים אף על פי שהוא קטן בחכמה דה״א בפרק יש נוחלין גבי בנות צלפחד להלן מנאן הכתוב דרך גדלותן וכאן דרך חכמתן ופי׳ רשב״ם להלן כשנישאו בנות צלפחד מנאן הכתוב דרך גדלותן דכתיב ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים ומסתברא דכך נולדו כדכתיב לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה וכאן כשעמדו לפני משה דרך חכמתן כסדר שהן חכמות זו יותר מזו הקדימן הכתוב מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה ומסברא אמרו הכי דלא ליקשו קראי אהדדי בישיבה בין לדין בין לשאר ישיבות של תורה וכו׳ במסיבה של משתה וה״ה לנשואין כבנות צלפחד וכו׳ עד כאן לשונו והרא״ש הביא פי׳ רשב״ם זה בפ״ק דקידושין וזהו שכתב גם רבינו ובמסיבה של משתה או של נשואין כלומר או אם יעשו נשואין הולכין אחר הזקנה להושיבו בראש דבין במסיבה ובין בעשיית נשואין יקדימו למי שהוא גדול בשנים אע״פ שאיננו גדול בחכמה כמו הקטן בשנים:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×